רשלנות רפואית לימפומה, מתי תוגש תביעה לתשלום פיצויים?

לימפומה היא סרטן של בלוטות הלימפה, הממוקמות ברחבי הגוף ותפקידן להגן על הגוף מפני זיהומים ומחלות. ישנם שני סוגים עיקריים של לימפומות: האחד, ע"ש הודג'קינס והשני, לימפומה שאינה הודג'קינס המהווה כ־90% ממקרי סרטן הלימפומה. הבדל בין שני הסוגים הוא קריטי מאחר שהטיפולים בלימפומה ע"ש הודג'קין ובלימפומה שאינה הודג'קין שונים מאוד. 

ברוב המקרים התסמין הראשון לבלוטת לימפה הנגועה בלימפומה הוא נפיחות שהולכת וגדלה בבלוטה, לצד הזעה, חום, ירידה במשקל, עייפות, קוצר נשימה ממושכים וכאבי בטן. האבחון הסופי מתבצע באמצעות ביופסיה שנעשית לרוב בהרדמה מקומית, זאת לאחר שהביופסיה הודגמה בבדיקת הדמיה. הטיפול העיקרי בסרטן של בלוטות הלימפה הוא שילוב של טיפולים ביולוגיים חדישים עם כימותרפיה והקרנות, ולעיתים גם מתן סטרואידים ואף במקרים מסוימים יש צורך בהשתלת תאי גזע.

תביעה לתשלום פיצויים בגין רשלנות רפואית בסרטן לימפומה תוגש כאשר אבחון שגוי או מאוחר, או מתן טיפול לא מתאים גרמו להחמרת מצבו של החולה ולנזק משמעותי. בשלב ראשון יש לפנות אל רופא מומחה כדי שיעריך האם קיים קשר סיבתי בין הטיפול שניתן לחולה לנזק שנגרם לו, ואם נמצא כי מדובר במקרה של רשלנות רפואית, ניתן להגיש תביעה לבית המשפט לתשלום פיצויים.

מתן טיפול כימותרפי בגין אבחון לימפומה שגוי

אל בית המשפט הוגשה תביעה לתשלום פיצויים עקב רשלנות רפואית שנגרמה בטיפול שניתן לתובע בהיותו קטין. מדובר בתביעה שראשיתה באירועים שהתרחשו לפני למעלה מ-30 שנה, לאחר שהתובע אושפז לראשונה כאשר היה כבן שנה וארבעה חודשים בלבד. על פי עובדות התביעה, התובע שב עם הוריו מהפלגה והופנה בדחיפות לבית החולים. במכתב ההפניה מרופא האוניה נכתב כי במהלך ההפלגה סבל התובע מבלוטות נפוחות בצוואר, שקדים נפוחים והתקפי קוצר נשימה שלוו בכיחלון. 

רופא האוניה בדק אותו במהלך ההפלגה והחל במתן טיפול אנטיביוטי. בגיליון האשפוז צוין כי מצבו הכללי היה בינוני. ניכר כי התקשה בנשימה וסבל מנשימה ברונכיאלית וסטרידור. עוד צוין כי התובע היה באי שקט. בבדיקתו נמצאו בלוטות מוגדלות, בגודל של 3-2 ס"מ בצוואר, בזוויות הלסת ובלוטות קטנות יותר במורד הצוואר. הממצאים הקליניים שהתגלו בבדיקה, לרבות תשובות הבדיקות שנערכו לו עם הגיעו לבית החולים, העידו כי התובע היה במצב של סכנת חיים. 

עם הגעתו לבית החולים נערך לתובע צילום חזה שבו נמצאו ממצאים המעידים על גוש גידולי בעל גבולות ברורים שגרם ללחץ על קנה הנשימה מלפנים ומאחור. הנתבע העיד כי נערכה גם בדיקת שיקוף ושט באמצעות בליעת בריום, בדיקה שהדגימה כי הגוש דחק את קנה הנשימה ואת הוושט לאחור. נלקח מהתובע נוזל פלוריאלי לבדיקה. נמצאו בו שפע של לימפוציטים שברבים מהם נצפתה איטיפיה ומיטוזות.

כבר מבדיקתו הראשונה, עלה מגיליון האשפוז כי הרופא שבדק את התובע העלה חשש שחסימת קנה הנשימה שממנה סבל עלולה להתפתח למצב קריטי במהירות, ולכן המליץ להתחיל בטיפול של סטרואידים כדי למנוע את התרחבות החסימה. לאור תמונתו הקלינית עם קבלתו לבית החולים, והחשד כי מדובר בלימפומה, הוזמן להתייעצות עם אונקולוג, שאישר את הממצאים שאליהם הגיעו הרופאים שבדקו את התובע. גם המומחה המליץ בשלב שבו היה הטיפול, כאשר טרם התקבלה אבחנה היסטולוגית או ציטולוגית, לתת טיפול סטרואידי. על כן, הוחל בטיפול תרופתי בסטרואידים בכמות של 20 מ"ג בנוסף לאנטיביוטיקה.

על סמך הבדיקה הציטולוגית עלה חשד כי מדובר בסרטן מסוג לימפומה, לכן הוחלט כעבור ארבעה ימים של טיפול בסטרואידים, לאחר שנראה שיפור במצב, ולאחר שהוסבר להוריו כי הבדיקה היחידה שיכולה לאמת או לשלול את האבחנה שאליה הגיע הצוות הרפואי, היא עריכת ביופסיה, דגימה מהבלוטה לצורך עריכת הבדיקה.