רשלנות רפואית בשבץ מוחי
שבץ מוחי, המכונה גם אירוע מוחי, עלול לקרות כאשר ישנה הפרעה פתאומית באספקת הדם לרקמת המוח. שבץ יכול להיגרם כתוצאה מחוסר אספקת דם - כתוצאה מקריש דם או כתוצאה מדימום. ההפרעה גורמת נזק נוירולוגי, שעלול לבוא לידי ביטוי בהפרעה בדיבור, בחולשה או בשיתוק של הגפיים וקשיים בהליכה.
אירוע מוחי נחשב למחלה קשה ביותר שעלולה להיות קטלנית. כל שבץ עלול להשאיר אחריו נכות בגלל הנזק שנגרם לרקמת המוח, והאדם שלקה בו עלול לסבול ממגבלה בהליכה, בהנעת הגפיים, באכילה, בדיבור ובראייה, ובמקרים מסוימים שבץ מוחי עלול לגרום למוות.
התסמינים של אירוע מוחי כוללים חולשה או שיתוק בגפיים ובפנים, קשיי הליכה, קושי בדיבור והפרעות בראייה. התסמינים מופיעים בדרך כלל באופן פתאומי, והם עלולים להחמיר בשעות שלאחר הופעתם. עם הופעתם יש להגיע מיד לטיפול בבית חולים. הטיפול בשבץ נעשה על ידי מתן תרופות וכולל לעתים התערבות נוירו כירורגית, על פי סוג השבץ וחומרתו.
רשלנות באבחון של אירוע מוחי
אבחנה של אירוע מוחי מבוססת בעיקר על תלונות המטופל, תוך היעזרות באמצעי הדמיה אשר מסייעים בקביעת סוג הפגיעה שהביאה לשבץ, על ידי בדיקה נוירולוגית, הדמיה של CT , MRI, או אולטרסאונד דופלר.
רשלנות רפואית עלולה להתרחש במהלך האבחון והטיפול באירוע מוחי, כתוצאה מהתעלמות מתסמינים ומתלונות המטופל, אבחון שגוי של המצב הרפואי, התעלמות מממצאי בדיקות, התרשלות בעריכת בדיקת רקע, מהלך טיפולי שגוי ומתן תרופות שאינן מתאימות.
תביעת רשלנות רפואית מבוססת על עוולת הרשלנות. כדי לקבוע אם התקיימה רשלנות בטיפול בשבץ מוחי, בית המשפט מברר האם קיימת חובת זהירות של הרופא כלפי המטופל, האם נגרם נזק בגין הפרת החובה, והאם קיים קשר סיבתי בין התנהגות הרופא לנזק שנגרם למטופל.
כדי להגיש תביעת רשלנות רפואית בגין אבחון לקוי או טיפול רשלני בשבץ מוחי, יש להוכיח באמצעות חוות דעת של מומחים רפואיים, כי אכן קיים קשר סיבתי בין הנזק שנגרם למטופל לבין הטיפול הרשלני שקיבל מהצוות הרפואי.
תביעת רשלנות רפואית בגין שבץ
בחודש יוני 2005, התובע, יליד 1946, לקה באירוע מוחי קשה שהותיר אותו משותק בפלג גופו השמאלי. התובע טען כי הצוות הרפואי שטיפל בו במסגרת מרפאת קופת חולים התרשל בטיפול ובאבחון תלונותיו שהחלו עוד בשנת 2000. לטענתו תלונותיו החוזרות ונשנות היו צריכות לעורר אצל רופאיו את החשד לשבץ מוחי.
מנגד טענו הנתבעים כי למרות שלא התעורר חשד, התובע נשלח מטעם קופת חולים לנוירולוג, לבדיקת דופלר של עורקי הצוואר ואפילו לבדיקת CT מוח. כמו כן, הרופאים רשמו לתובע אספירין כדי למנוע אירוע לבבי, שהוא היה הסכנה המוחשית שצפו לאור משקלו העודף והיותו מעשן.
בית המשפט השתכנע כי הרופאים ניהלו עם התובע שיחות על הסכנה לבריאותו ונהגו באופן סביר בטיפולם, בכך שהוא נשלח לכל הבדיקות הנדרשות, והומלץ לו על שימוש באספירין, לצורך מניעת אירוע כלילי. כמו כן, הרופאים הזהירו את התובע מפני הסכנה בעישון ורמות הכולסטרול, על כן בית המשפט דחה את התביעה וסבר שרופאיו של התובע טיפלו בו באופן סביר ולא היתה כל התרשלות בטיפול בו.
