רשלנות רפואית בניתוח לתיקון פגם מולד

במהלך הטיפול במכון אובחן כי התובע סובל מאיחור משמעותי בהתפתחותו המוטורית, הסימנים שהתגלו במהלך המעקב במכון הצביעו על בעיה בשריריו: "טונוס נמוך מהנורמה" -  מכתב המכון מיום 29.2.88, המופנה לרופא המטפל - Hypotonia  (היפוטוניה) אשר לפגם המולד, רופא המשפחה של קופת חולים הפנה את התובע לרופא אורולוג, ד"ר אינזנקרפט, להלן: "האורולוג", שהמליץ על ניתוח לתיקונו.

ההורים הוזמנו לביה"ח ביום 23.11.88. בו ביום אושפז התובע לביצוע הניתוח ביום 24.11.88. כשהגיעו התובע והוריו לביה"ח, עבר התובע בדיקות הכנה לקראת הניתוח שהיה מיועד למחרת היום. ההורים מסרו לצוות הרפואי את כל הפרטים שנדרשו ואשר נשאלו לגביהם, בין היתר, פרטים ביחס להתפתחותו של התובע: פיגור בהתפתחותו, ליקויים בתקשורת, גיל זחילה, בעיה בשרירים, הליכה, ופרטים נוספים לרבות הטיפול במכון. חרף הרישום במסמכים הרפואיים שנערכו ע"י הנתבעת ערב הניתוח, שם צויין כי התובע מטופל במכון, תיק המכון לא הוזמן לפני הניתוח אלא רק במהלכו.

בבוקר יום 24.11.88 בשעה 07:00, בהיותו במחלקת הילדים, קיבל התובע זריקת טרום הרדמה, על ידי הרופאה המרדימה, ד"ר ברסלר, להלן: "המרדימה", ומהמחלקה הועבר לחדר הניתוח, בו המשיכה המרדימה בהליך ההרדמה, בין היתר, ע"י חומר משתק שרירים  בשם "סקולין".

• קראו עוד על רשלנות רפואית בניתוחים

המרדימה היתה בזמן האירוע בשלבי התמחות בטרם הסמכתה כמומחית בהרדמה בשנת 1992. לאחר הזרקת הסקולין בשעה 09.00, החל התובע לסבול מהפרעות בקצב הלב שהלכו והחמירו עד שנדם לבו בשעה 09.20, ודופק הלב שנרשם על גבי הגרף, היה אפס - ראה ת/35 ודבריה של המרדימה בע' 681-682. לאור התפתחות זו הוזעקו צוותי ההחייאה לחדר הניתוח שעסקו אך ורק בהחייאת התובע. הניתוח לא בוצע.

האם העדר רשומה רפואית? אין רישום על משך זמן ההחייאה אך על פי הערכתה של המרדימה זה ארך יותר משעה, שעה ורבע שעה וחצי. במהלך ההחייאה פנה אחד הרופאים להורים וביקש כי יביאו, בדחיפות, את התיק של התובע מהמכון. דודו של התובע נסע למכון והביא את התיק שנמסר לצוות הרפואי.  לאחר ההחייאה הועבר התובע למחלקה לטיפול נמרץ בביה"ח, ורק בשעות הערב איפשרו לאב  לראות את התובע. לטענת האב, הוא הבחין כי התובע מפרכס, עושה תנועות ועוותים לא רצוניים כשעיניו פקוחות אך הוא אינו מגיב לסביבה, מצב שנמשך כ-4 ימים. ביום החמישי לשהותו של התובע במחלקה לטיפול נמרץ ביקש הצוות הרפואי מההורים להביא טייפ עם קלטות שירי ילדים, אותם אוהב התובע, על מנת לגרותו להגיב לסביבה. גם הנסיון של הצוות הרפואי לנתק את התובע ממכונת ההנשמה לא עלה יפה.

כעבור שבוע נוסף נותק התובע ממכונת ההנשמה ורק ביום 9.12.99, כחלוף 17 ימי אשפוז במחלקה לטיפול נמרץ, הועבר התובע למחלקת ילדים שבביה"ח. 4 ימים אחר כך, ביום 12.12.88, כ-20 יום לאחר אשפוזו לקראת הניתוח, שוחרר התובע לביתו, מבלי לבצע את הניתוח. לאחר שחרורו מבית החולים, היה התובע בבירור ובמעקב במסגרת מרפאותיה של הנתבעת. התובע עבר תקופה ארוכה של שיקום שכללה טיפולי פיזיוטרפיה נשימתית, טיפולים פיזיקליים שונים וכן ביקורות ומעקב רפואיים, בין היתר, אצל ד"ר צלניק מבית החולים כרמל, ואושפז מספר פעמים בביה"ח, כפי שעולה מתצהירו של האב. ד"ר צלניק גם שלח את התובע לבדיקת ביופסיית שריר שנעשתה בבית החולים הדסה ותוצאותיה הראו כי נמצא חוסר חלקי של חלבון הדיסטרופין, ממצא על יסודו הסיקו הרופאים כי התובע סובל ממחלת ניוון שרירים - M.D המתאימה קרוב לודאי לדיסטרופיה ע"ש "בקר" - בדיקה נוספת נעשתה לבקשת ד"ר צלניק ע"י פרופ' דובוביץ' מאנגליה, והאחרון הגיע למסקנה כי התובע סובל ממחלת ניוון שרירים -M.D  בדרגת ביניים בסקלה שבין ניוון שרירים מסוג "בקר" - שהינו הסוג הקל ביותר, לבין ניוון שרירים מסוג "דושן" - הסוג הקשה ביותר - כפי שעולה מ-ת/13.

במסגרת הטיפול השיקומי קיבל התובע טיפולי פיזיוטרפיה בהיקף של פעמיים בשבוע, במשך 12 שנים עד שנת 2000 במסגרת פרטית. משנת 2000 עד דצמבר 2002 ניתנו לו טיפולי פיזיוטרפיה בהיקף של פעמיים בשבוע במסגרת קופ"ח, אשר הופסקו לאחר מכן ע"י קופ"ח. מאז שנת 1999, התובע מרותק לכסא גלגלים. התובע מוגבל בכל תיפקודיו המוטוריים והשכליים, איבד לחלוטין את כושרו לעבוד ולהשתכר, נזקק לסיעוד אישי ולעזרת צד ג', להשגחה ולליווי צמודים בכל שעות היום והלילה: באכילה, שתיה, לבוש, העברה מן הכסא את המיטה ולהיפך, שינויי תנוחה במיטה בכל מספר שעות, רחיצה ושמירה על הגיינה אישית, ולמעשה בכל פעולה מפעולות היומיום. עד לפני כ-6 שנים נסעד התובע ע"י בני המשפחה, ומזה כ-6 שנים מועסקים, לטיפול בו, עובדים זרים, מעבר לעזרה הניתנת ע"י המשפחה, כפי שעולה מתצהירו של האב ומחקירתו הנגדית בבית המשפט.

הפיצויים שנפסקו

כאכ וסבל-800,000;

הוצאות ושכר אפוטרופוס לעבר- 285,000 ש"ח;

הפסד שכר לעבר- 221,201 ש"ח;

הפסד שכר לעתיד- 1,170,118 ש"ח;

עזרת צד ג לעבר- 1,554,384 ש"ח;

עזרת צד ג לעתיד- 2,913,542 ש"ח;

הוצאות ניידות לעבר- 376,922 ש"ח;

הוצאות ניידות לעתיד- 582,708 ש"ח;

הוצאות התאמת דיור- 150,000 ש"ח;

עלויות צרכים שיקומיים אחרים-900,000 ש"ח.

סה"כ 8,953,875 ש"ח