פיצויים בשל רשלנות רפואית באבחון וטיפול בבעיית כליה

ביום 21.3.95 פנה התובע למרפאת קופ"ח בעיר מגוריו אשדוד, זאת לאחר שחש כאבים במותן שמאל. לאחר שנבדק, הופנה התובע על-ידי ד"ר גרוזמן, הרופא המטפל, אל "מכון מור" לצורך ביצוע בדיקת אולטראסאונד. בבדיקת האולטרא סאונד אובחן הידרונפרוזיס קל בכליה השמאלית (התרחבות אגן הכליה עקב חסימה בזרימה חופשית של שתן מן הכליה).

בבדיקה לא הודגם האורטר (השופכן) וכן לא נראו אבנים, והומלץ לבצע בדיקת IVP (פיאלוגרפיה תוך- ורידית. קרי, צילום רנטגן של הכליות ודרכי השתן לאחר הזרקה תוך ורידית של חומר המכיל יוד. חומר זה מופרש על ידי הכליות וכך ניתן לבחון את תפקודן.

ביום 28.3.95 פנה התובע לחדר המיון האורולוגי בבית החולים קפלן. בתובע התגלו רגישות במותן שמאל ועקבות דם בשתן, והוא אובחן כסובל מעווית בכליה השמאלית (renal colic). הוא שוחרר, ושוב הומלץ לו לבצע בדיקת IVP שתוסדר דרך הרופא המטפל, וכן הוא הוזמן לחזור למרפאה האורולוגית לאחר ביצוע הבדיקה. ואכן ביום 29.3.95, הופנה התובע על-ידי ד"ר גרוזמן לביצוע בדיקת IVP.

ביום 2.4.95 עבר התובע בבית החולים קפלן בדיקת IVP בה נמצא כי אורך הכליה השמאלית הינו כ- 16 ס"מ (אורך הכליה הימנית הינו כ-14 ס"מ). הכליה השמאלית אובחנה כ"כליה לבנה". עוד נמצא, כי השלפוחית בעלת דפנות חלקים והתרוקנות השתן תקינה, בדיקה זו היא אחת מנתוני הבסיס לטענת הרשלנות. התובע לא חזר על התלונות בדבר כאבים באזור הכליות (למרות שפנה מספר פעמים לרופא המטפל, לדוגמא בימים 9.4.95 ו-9.6.95) עד ליום 30.6.95, עת פנה לחדר המיון בבית החולים, כשהוא מתלונן על חום גבוה ובחילות שהחלו, לדבריו, באותו היום. לאחר בדיקה קלינית ובדיקות מעבדה בה נמצא ערך קריאטינין של 2.5 (קריאטינין הוא תוצר פסולת של חילוף החומרים בגוף, המסונן על-ידי הכליות ומופרש בשתן).

משוחרר לביתו ונקרא לשוב במקרה של החמרה

התובע שוחרר תוך המלצה להישאר במעקב של הרופא המטפל ולשוב לחדר המיון במקרה של החמרה במצבו. כמו כן, הומלץ לבדוק את תפקוד הכליות. גם ממצא זה הוא מנתוני הבסיס לתביעה. יום 2.7.95 ציין ד"ר גרוזמן, במכתב ההפניה למרפאה האורולוגית, כי התובע "מתלונן על כאבים באזור הגב והפרעה במתן שתן זה מספר חודשים ובפיאלוגרפיה תוך ורידית [IVP] קיימת נפרוליתיאזיס". ביום 11.7.95 שב התובע והתלונן על כאבים באזור הכליה השמאלית בפני ד"ר גרוזמן.

הלה הפנה אותו לנפרולוג בבית החולים קפלן. במכתב ההפניה ציין את ממצאי בדיקת ה-IVP. בבדיקת האולטרא סאונד שנערכה ביום 17.7.95 נמצאו סימני הידרונפרוזיס קלים בכליה השמאלית, ערך הקריאטינין היה 2.5.  ביום 25.7.95 ציין הרופא המטפל במכתב ההפניה לאורולוג כי התובע התלונן על כאבים באזור הכליה השמאלית במשך מספר שבועות, כן צוינו ממצאי הבדיקות שנערכו לתובע.

ביום 25.7.95 נבדק התובע על-ידי הנפרולוג ד"ר גורביץ', אשר שם לב להידרונפרוזיס והמליץ על בדיקת התובע על-ידי אורולוג. אכן, בתאריכים 26.7.95 ו-30.7.95 נבדק התובע במרפאה האורולוגית, נרשמו הממצאים שנתגלו עד כה ונשקלו אפשרויות לבצוע מיפוי כליות, צילום בטן ריק ובדיקה רטרוגרדית (חוצץ ב', מסמך 2).

ביום 22.8.95 נערכה לתובע בדיקת מיפוי כליות במכון לרפואה גרעינית בבית החולים בילינסון בפתח-תקווה. ממצאי הבדיקה הצביעו על כליה שמאלית קטנה, שתרומתה 25% מסך התפקוד הכלייתי, כאשר ישנו קושי להעריך את הניקוז הכלייתי שלה לאור תפקודה הירוד. תרומת הכליה הימנית 75% מסך כל התפקוד, והיא נמצאה מתנקזת היטב.

ביום 13.9.95 ביקר התובע אצל אורולוג אשר המליץ על צילום רטרוגרדי של הכליות דרך קטטר המוחדר לשלפוחית. ביום 5.11.95 נבדק התובע שוב במרפאה האורולוגית, ושוב נרשמו האבחנה של הידרונפרוזיס והצורך בבדיקה רטרוגרדית. במסמך מיום 27.11.95, נרשם כי יש להעביר את התובע לבית החולים קפלן.

בהמשך הרישום הרפואי צוין, כי התובע פנה באופן פרטי (בתחילת חודש דצמבר 1995) לפרופ' פופובצר, נפרולוג מבית החולים "הדסה עין כרם" בירושלים. התובע נבדק על-ידי פרופ' פופובצר מספר בדיקות וביום 19.12.95 אושפז התובע במחלקה האורולוגית בבית החולים הדסה עין כרם, שם נערכו לו בדיקות IVP ואולטרא סאונד, בהן נתגלו הממצאים הבאים: הכליה השמאלית אובחנה כ"כליה לבנה", ללא מעבר חומר ניגוד לשופכן; הידרונפרוזיס של הכליה השמאלית.

כן נמצא שערך הקריאטינין עולה, מבלי שידועה הסיבה לכך. לאחר מכן הוחל בטיפול הבא: נפרוסטומיה לכליה (ניקוז של אגן הכליה באמצעות קטטר) שניקזה שתן דמי ביותר. לאחר המתנה של שבוע הצטלל השתן, אך בנפרוסטוגרם (צילום דרך קטטר) נצפו קרישי דם בכליה. לאחר המתנה נוספת להצטללות השתן נצפתה בנפרוסטוגרם כליה מורחבת עם רושם של הצרות באזור ה-UPJ (המעבר לשופכן). מעבר חומר הניגוד לשופכן היה תקין.

תפקוד הכליה השמאלית נמדד והתוצאה היתה שהכליה תורמת 22% מסך התפקוד הכליתי - פינוי קריאטינין של כ- 5 סמ"ק לדקה. בדיקה נוספת העלתה חסימה באזור שער הכליה. ביום 4.1.96 נערכה לתובע אנדופיילוטומיה (שימוש ב-STENT על-מנת להרחיב את אזור מוצא אגן הכליה השמאלית, הוא אזור הניקוז לשופכן), אך למרות זאת לא הושג שיפור בתפקוד הכליה.

ממצאי מיפוי כליות חוזר מיום 25.2.96 הראה כי הכליה השמאלית תורמת 23% מסך התפקוד הכלייתי, ולא ברור מהו מקור החסימה. לטענת התובע, הנזק שנגרם לכלייתו השמאלית השפיע על התפקוד הכולל של כליותיו. לשיטתו, נזק זה הוא תוצאה ישירה של מעשי ומחדלי הנתבעים (בתקופה שבין החודשים מרץ ונובמבר 1995).

הפיצויים שנפסקו:

פיצוי בסכום של 450,000 ש"ח בגין כאב וסבל;

בגין אובדן השתכרות זכה המערער לסכום גלובאלי של 100,000 ש"ח;

לאור האפשרות שהמערער יזדקק לעזרה מסוימת ולוּ לשם ליווי לבית החולים, נפסק לו סכום גלובאלי של 150,000 ש"ח, לעבר ולעתיד;

סכום נוסף, של 50,000 ש"ח, נפסק גם הוא על דרך האומדנה, בגין הוצאות נסיעה לעבר ולעתיד;

סכום של 10,000 ש"ח על הוצאות רפואיות.

סה"כ 760,000 ש"ח