שיתוק חלקי בעקבות טיפול לקוי בביצוע קיבוע מפרק ירך - פיצויים

בתאריך 11.6.1991 היה התובע מעורב בתאונת דרכים בה נפגע. כתוצאה מפגיעתו עבר התובע ניתוח אצל הנתבעת 2, של שחזור פתוח בקיבוע פנימי של מפרק הירך באמצעות הכנסת פלטה וברגים. בגין פגיעתו זו, הגיש התובע תביעה לבית המשפט השלום בתל-אביב ב-ת"א 31303/92 ונפסקו לו פיצויים.

בשנת 96' החל התובע לסבול מכאבים באזור מפרק הירך וכן התפתחה אצלו צליעה. בצילומי רנטגן שנערכו לתובע אובחנו שינויים במפרק הירך. לאחר שטיפול תרופתי לא הועיל, הוחלט על הוצאת הפלטה והברגים שהוכנסו בניתוח שעבר בעקבות תאונת הדרכים בשנת 91'. 

בתאריך 22.9.97 נותח התובע אצל הנתבעת מס' 2 על-ידי הנתבע מס' 3. בניתוח זה הוצאו הפלטה והברגים בהרדמה כללית (גיליון הניתוח צורף כנספח א' לכתב התביעה. גם לאחר הניתוח הנ"ל המשיך התובע לסבול מכאבים. בבדיקות שנערכו לו וכן בבדיקת E.M.G. התגלה כי לתובע נגרם נזק לעצם הסיאטיקוס מימין. התובע אושפז מיום 20.10.97 ועד ליום 30.11.97 אצל הנתבעת 2.

ביום 27.11.97 עבר ניתוח נוסף. בניתוח בוצע ניסיון לשחרר את העצב הסכיאטי שנראו בו סימנים של שיתוק עקב לחץ. התובע המשיך לסבול מכאבים ועל כן פנה הפעם לבית החולים איכילוב ושם נותח  בתאריך 6.3.98 במחלקה הנוירו-כירורגית. בעת הניתוח התגלתה צלקת קשה באורך של 10 ס"מ, הצלקת הופרדה מהעצב והתגלתה צלקת גם בתוך העצב. לאחר הניתוח הכאבים ירדו משמעותית והחלו להופיע תנועות בכף הרגל, אולם רגלו של התובע נותרה משותקת באופן חלקי.

לטענת התובע מדובר ברשלנות רפואית בניתוח. לשיטתו, הרשלנות התבטאה הן בביצוע הניתוח בתאריך 22.9.97 והן בטיפול הרפואי שלאחר מכן:

א.עוולה של תקיפה, שכן התובע לא ידע ולא הוזהר מפני סיכון כה קשה של פגיעה בעצבי הרגליים.

ב.הפרת חובה חקוקה הקבועה בחוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996, בדבר טיפול רפואי נאות וחובת ניהול רשומה רפואית;

ג.לחילופין, בנסיבות העניין התקיימו יסודות הכלל "הדבר מדבר על עצמו" שבסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין"), ולפיכך הנטל להוכיח היעדר התרשלות מוטל על הנתבעים שהפרו את חובת הזהירות.

ד.הפרת חובת הזהירות שחבו כלפיו: כשלא נהגו כרופאים מיומנים וזהירים, כשנהגו בניגוד לכללים רפואיים ושיטות רפואיות ובניגוד לפרקטיקה מקובלת; וכשביצעו בתובע ניתוח מבלי שהשתמשו במיומנות ובזהירות, משלא הבחינו בעצב הסכיאטי ופגעו בו.

כן טוען התובע כי לא הזכירו במסמכי הניתוח את העצב הסכיאטי ובכך גרמו לו "נזק ראייתי".

הפיצויים שנפסקו:

הפסדי שכר לעבר בסך של 5,048 ש"ח מיום התאונה משוערכים להיום כפול שישה חודשים;

הפסדי שכר לעתיד בסך של 250,000 ש"ח ;

הוצאות נסיעה בעבר ובעתיד בסך של 200,000 ש"ח ;

עזרה צד ג' בעבר בסך של 25,000 ש"ח;

כאב וסבל בסך של 40,000 ש"ח