רשלנות רפואית בעקירת שיניים, מתי תוגש תביעה?

עקירת שן היא הליך כירורגי אשר מבוצע על ידי רופא שיניים מוסמך בלבד. מטרת העקירה היא לסלק שן פגועה עקב הרס הדרגתי של שכבות השן, לרבות תעלות השורש, כתוצאה ממחלת עששת שלא טופלה כראוי, ממחלות חניכיים חמורות, מחבלה ומטראומה וסיבות נוספות. 

במהלך העקירה אזור הטיפול מורדם באמצעות גז צחוק או הרדמה מקומית. כאשר מדובר בעקירה פשוטה ניתן לבצע אותה באמצעות מלקחיים דנטליות, לעקירה מורכבת יש צורך בפיצול חלק מהשן ועקירתה, ולעקירה כירורגית נדרש חתך בחניכיים, ואף לעיתים יש צורך במיומנות של מומחה בכירורגיית פה ולסת.

רשלנות רפואית בעקירת שיניים יכולה לבוא לידי ביטוי בהחלטה שגויה של רופא שיניים על עקירת שן בריאה, או עקירת שן שניתן היה לשקם אותה ולמנוע את עקירתה. וכן בשל אי מתן הסכמה מדעת של המטופל לביצוע העקירה ואי מתן הסבר מפורט אודות הסיכונים והסיכויים של ההליך הכירורגי. הרשלנות יכולה לבוא לידי ביטוי בביצוע ניתוח בחוסר מיומנות ומקצוענות הנדרשת מרופא סביר, אי מעקב לאחר הניתוח ועוד.

תביעה בעילת רשלנות רפואית בעקירת שיניים תוגש כאשר למטופל נגרם נזק חמור כתוצאה מטיפול לקוי שבוצע מתחת לסטנדרטים המקובלים בעולם הרפואה. התובע נדרש להוכיח כי קיים קשר סיבתי בין התנהלות לקויה של הרופא לבין הנזק שנגרם לו, וכן לבסס את תביעתו באמצעות חוות דעת של מומחים רפואיים. 

רשלנות רפואית בעקירת שן בינה

שיני בינה יכולות לבקוע לחלל הפה במספר אפשרויות לפי המרווח הפנוי הזמין בפה, גודל הלסת, מבנהה ומבנה שן הבינה עצמה. אם השן בקעה לעמדה תקינה כך שניתן לשמור על היגיינה טובה סביבה, ניתן ואף רצוי להותיר אותה בחלל הפה. עם זאת, במקרים שבהם השן בקעה בהטיה לקויה או כאשר היא בקעה בצורה חלקית ונעצרה כך שנותרה כלואה חלקית בחניכיים, מומלץ לשקול ביצוע עקירה כירורגית. עקירה רגילה של שן מחלל הפה מוגדרת כעקירה שבמהלכה ניתן להוציא את השן בקלות באמצעות צבת כירורגית ללא צורך בהפשלת החניכיים או בפיצול השן לצורך הוצאתה.

מנגד, עקירה כירורגית היא עקירה שבה יש צורך להפשיל את החניכיים כדי לגשת אל השן או לצורך הגדלת שדה הראייה הכירורגי או כעקירה שבה יש צורך לפצל את השן למספר חלקים כדי להוציאה. לרוב, עקירת שיני בינה תהיה עקירה כירורגית וזאת בשל מיקום השן בקשת השיניים ומנח השן.

הסיבוכים האפשריים בעקירה כירורגית של שן בינה כוללים בין היתר התפתחות זיהומים לאחר העקירה, דימום ממקום העקירה, הגבלה חלקית או מלאה בפתיחת הפה וכאבים או תחושת אי נעימות במשך מספר ימים. בעקירת שן בינה תחתונה אחד הסיכונים המרכזיים הוא פגיעה בעצב מנדיבולרי שעובר בסמוך לשורשי שן הבינה התחתונה ואחראי להעברת תחושות מהשפה התחתונה ומהשיניים בלסת התחתונה בצד המטופל. כמו כן קיים סיכון לפגיעה בעצב התחושה הלשוני אשר אחראי להעביר תחושה מחלקה הקדמי של הלשון בצד שבו בוצע הטיפול.

תביעה בגין עקירת שיניים בריאות 

הנתבע הוא רופא שיניים במקצועו אשר מחזיק במרפאה בתחום הרשות הפלסטינית ונותן שירותי טיפול שיניים ללקוחות. התובע העיד כי לקראת סוף חודש אוקטובר 2001 הוא פנה אל הנתבע, לאחר ששם לב שהשיניים הקדמיות שלו נדחסות אחת לעבר השנייה.

לפי עדות התובע, בעקבות צילום שערך, אמר לו הנתבע שיש צורך בעקירת שיניים 48 ו- 38 ונקבע מועד לביצוע עקירה כירורגית של השיניים. אולם, ביום שנקבע ולפני שהחל הנתבע בביצוע העקירה הכירורגית, הנתבע אמר לתובע כי הוא יעקור את השיניים 47, 37 ובכך השיניים 48, 38 יעלו במקומם וימלאו את החלל שיותירו. כמו כן, כן הודיע הנתבע כי בשיניים 47, 37 יש עששת וממילא צריך לעקור אותם.

התובע אף העיד כי במהלך עקירת השיניים הטוחנות הותיר הנתבע גוף זר בפיו, שהוא קצהו של מניף מתכתי שבו השתמש הנתבע בעת העקירה. לטענת התובע בהחליטו לעקור את השיניים 37 ו-47 ובכך ששכח את המניף המתכתי בפיו, התרשל הנתבע, על כן הוא זכאי לפיצויים בגין עקירת שתי שיניים בריאות.  

התובע צירף לכתב התביעה חוות דעת של מומחה אשר סבר כי קביעתו של הרופא תמוהה ביותר. ראשית לא הייתה פתולוגיה בשיניים הטוחנות 47 37. מדובר בשיניים טובות בריאות לחלוטין ללא כל מוקד עששת ולא היה כל מקום לעקור שיניים אלו.

בסופו של דבר, הגיע בית המשפט למסקנה כי הרופא עקר ללא צורך והצדקה שתי שיניים טוחנות תקינות ובכך גרם להפרעה תפקודית בלעיסה עקב חוסר שיניים טוחנות במקום לעקור עקירה כירורגית את שיני הבינה הכלואות בחר הרופא בפתרון רפואי שגוי וגרם למתרפא נזק. בנסיבות אלה התביעה בעילת רשלנות רפואית התקבלה ובית המשפט פסק לתובע פיצוי בגין עלות טיפולי השיניים בסכום של 31,070 שקלים.