פיצויים לאחר רשלנות רפואית בביצוע ניתוח למטופל הסובל מאיטמות במעי הגס

התובע, חבר בקיבוץ, נולד בשנת 1994 כשהוא סובל מתסמונת נדירה המכונה תסמונת vater. מדובר בתסמונת אשר פוגעת במספר מערכות בגוף העובר. התובע נולד כשהוא סובל ממספר רב של מומים מולדים - מום בוושט ובקנה הנשימה (מסוג איטמות הוושט), רפיון בקנה, איטמות גבוהה של פי הטבעת עם נצור לדרכי השתן, וכלייה קטנה דיספלסטית, לשמאל. לצורך טיפול במומים האלה, עבר התובע מספר גדול של ניתוחים מרגע לידתו. בין היתר, עבר התובע מייד לאחר לידתו ניתוח לתיקון המום בוושט, ולפיום המעי הגס.

ניתוח ב"שיטת פנייה"

לכן, ניתן היה לבצע את הניתוח רק בחודש ינואר 1996, כשהתובע היה בערך בן שנה וחצי. הוריו של התובע רצו שפרופ. וינוגרד מבית החולים אסף הרופא יבצע את הניתוח – הוא זה שניתח את התובע בניתוחים קודמים של קיבוע אבי העורקים והכנסת מיצבים לתוך הקנה לצורך חיזוקו.  בסופו של דבר (בנסיבות השנויות במחלוקת מסוימת), נותח התובע בבית החולים סורוקה.

הניתוח בוצע בשיטה חדשה יחסית, שפותחה ע"י רופא בשם פרופ' פנייה, והוא מכונה על כן "ניתוח בשיטת פנייה". שיטת פנייה מתאפיינת בעיקר בכך שהניתוח מבוצע כאשר המנותח שוכב על בטנו, והחיתוך מתבצע מהעכוז (ולא מהבטן, כפי שהיה נהוג קודם לכן). לניתוח היתה מטרה מרכזית – פתיחת האיטמות, והארכת המעי באופן שיהיה פתח ליציאת הצואה בפי הטבעת. בנוסף, במקרים רבים של איטמות (וכזה היה גם המקרה של התובע), קיימת תופעה נוספת של "פיסטולה". מדובר במעין צינורית המחברת את המעי אל השופכה (האורטרה).

כאשר תופעה כזאת קיימת, יש צורך להסיר את הפיסטולה – היינו לנתק את החיבור הזה, מבלי לפגוע באורטרה. הניתוח בוצע בבית החולים סורוקה. דר. קורצברט החתימה את הוריו של התובע על טופס הסכמה לניתוח. הניתוח עצמו בוצע על ידי דר. נוימן ופרופ'. זהבי כהן כמנתחים ראשיים, שלהם סייעו בחלקים השונים של הניתוח שלושה עוזרי מנתחים – ורופאה שהיתה מנתחת ראשית בניתוח, שנמצאה בשלב ההתמחות שלה, והניתוח דנן היה לה הניתוח הראשון מסוגו אותו היא ביצעה כמנתחת ראשית.

היא ביצעה את הניתוח, בפיקוחו ותחת השגחתו של פרופ. זהבי כהן (שהוא היום מנהל המחלקה). יתכן שפרופ. זהבי ביצע בעצמו חלקים מסוימים של הניתוח, אולם אין כל עדות ביחס לשאלה איזה חלקים בוצעו על ידי דר. נוימן, ואיזה חלקים – אם בכלל - בצע פרופ. זהבי. אמו של התובע העידה, כי פרופ' מרש יצא מחדר הניתוח בשלב מסוים, ואמר להם כי הניתוח מצוי בשלבים הסופיים שלו. אף על פי כן, נמשך הניתוח כ-3 שעות נוספות.

הניתוח כולו (לא כולל שלב ההרדמה) ארך חמש שעות וחמישים דקות. בתום הניתוח לא דווח להוריו של התובע על כל בעיה, והתובע שוחרר מבית החולים מספר ימים לאחר הניתוח. זמן מה לאחר הניתוח, כאשר אמו של התובע באה איתו לביקורת אצל פרופ. זהבי, היא דווחה על בעיות שיש להתובע במתן שתן. בסופו של דבר הסתבר כי התובע סובל מתופעה של "שלפוחית נוירוגנית". פירוש הדבר כי בשל בעיה עצבית, אין לו שליטה מלאה על השלפוחית, ועל מנת לרוקן את השלפוחית שלו, עליו להשתמש בקטטר. ואכן, עד היום התובע מרוקן את השלפוחית שלו מספר פעמים ביום באמצעות קטטר.

הפיצוים שנפסקו:

נדחתה תביעת התובע ובני משפחתו בטענת ניתוחים-רשלנות/">רשלנות רפואית בניתוח, אך התובעים זכו לפיצוי של 100,000 ש"ח בגין פגיעה באוטונומיה.