רשלנות רפואית בניתוח החלפת מפרק, באילו מקרים תוגש תביעה?

החלפת מפרק הוא ניתוח נפוץ בתחום האורטופדיה. מטרת ההליך הכירורגי היא לקבוע מפרק מלאכותי במקום מפרק חולה ובלתי מתפקד כתוצאה מדלקת מפרקים, שחיקה או מחלה אחרת ובאמצעותו ניתן להשיב חלק ניכר מטווח הפעולה של המפרק.

הניתוח מתבצע תחת הרדמה מלאה, במהלכו המנתח מנסר את ראשי העצמות המתחברות במפרק ומשתיל במקומן תותבים מלאכותיים. לפני ביצוע ההליך הרופא נדרש לבצע הערכה כללית בנוגע למצבו הבריאותי של המטופל.

אצל חולים קשישים יש לבדוק לפני הניתוח את תפקוד הלב באמצעות בדיקת א.ק.ג, לערוך צילום רנטגן של בית החזה, ולבצע בדיקות דם ושתן. בנוסף על המטופל לעבור בדיקות הדמיה מקיפות למפרק המועמד להחלפה, כדי שניתן יהיה להכין מראש מפרק מלאכותי במידה המתאימה.

במקרים רבים מתרחשים סיבוכים בניתוח להחלפת מפרקים שלא ניתן היה למנוע, אך ישנם סיבוכים שהם תוצאה ישירה של התרשלות המנתח והצוות הרפואי. רשלנות רפואית בניתוח החלפת מפרקים יכולה לבוא לידי ביטוי בהתפתחות זיהום באזור המפרק המלאכותי, כתוצאה מהתנהלות לא סבירה של המנתח, או בפגיעה חמורה בכלי דם באזור הניתוח, גרימת נזק עצבי למנותח ועוד.

רשלנות רפואית יכולה לבוא לידי ביטוי גם באי מתן הסבר מפורט של הרופא למטופל אודות הסיכונים והסיבוכים הכרוכים בהליך, או אי מתן הסכמה מדעת של המטופל לעבור את ההליך. במקרים מסוימים הרשלנות עלולה להתרחש לאחר הניתוח בזמן השיקום והמעקב אחרי המנותח.

במידה וכתוצאה מהתנהלות בלתי סבירה של הצוות הרפואי נגרם נזק חמור למנותח, עליו לפנות לרופא מומחה ולקבל חוות דעת רפואית. אם נמצא קשר סיבתי בין התנהלות הרופא לנזק, ייתכן וקיימת עילה להגשת תביעה בעילת עוולת הרשלנות והוא יהיה רשאי לדרוש פיצויים מבית החולים ומהרופא המנתח.

תביעה בגין רשלנות בביצוע ניתוח החלפת מפרק ברך

בשנת 1995, בוצע לתובעת ניתוח להחלפת מפרק ברך שמאל. מדובר בניתוח שלא היה דחוף, ולאחריו התלוננה על כאבים קשים בברך המנותחת ובצלעותיה. לאחר מספר ימים היא שוחררה לביתה כשהיא סובלת ומתלוננת על כאבים קשים. בהמשך הגיעה התובעת לחדר המיון כשהיא מתלוננת שוב על כאבים קשים באזור השוק והברך המנותחת, ולאחר שנבדקה הועברה למחלקה האורטופדית, כשבמהלך האשפוז ועד לשחרורה התלוננה על כאבים קשים באזור הברך והשוק ובבדיקה נמצאו נפיחות וחום בשוק.

רופאי המחלקה ייחסו את הכאבים, הנפיחות והחום לדלקת שנגרמה באזור הניתוח, והתובעת טופלה באנטיביוטיקה, למרות שבניקור שנעשה לא נמצא כל נוזל מוגלתי והצלקת הניתוחית נראתה תקינה. גם בבדיקת דם שבוצעה לא נמצאו סימנים מובהקים לדלקת, והיא שוחררה לביתה מבלי שנמצא המקור לכאביה ותלונותיה.

כעבור ימים ספורים נמצאה התובעת במצב של אבדן הכרה בביתה, היא הובהלה לבית חולים, והועברה למיון כירורגי עקב התגברות הכאבים בבטן הימנית העליונה, בבית החזה וקושי ניכר בנשימה. באותו היום אובחנה כסובלת מדלקת חריפה בכיס המרה, הובהלה לחדר ניתוח, ונותחה כשהיא במצב קשה, כאשר בתום הניתוח התברר כי כיס המרה תקין לחלוטין.

כתוצאה מרשלנות בניתוח נגרם קריש דם

התובעת הועברה לחדר התאוששות ושם נפטרה. בניתוח לאחר המוות התברר כי המקור לתלונותיה ולכאבים הקשים שמהם סבלה הוא קריש דם שנגרם כתוצאה מרשלנות בניתוח החלפת המפרק, שגרם לחסימה ורידית ברגלה. קריש זה גרם לפקקת ורידית הגורמת לכאבים קשים ולחום בגפה. הקריש, או חלק ממנו, נדד מן הגפה לריאות, גרם לכאבים קשים בבית החזה ובבטן העליונה עקב החסימה הוורידית שם, ובסופו - הוא שהיה הגורם למותה.

התובע טען כי לצוות הרפואי אשר טיפל באשתו הייתה הידיעה והיכולת לדעת מהן הנסיבות שגרמו למותה ועל כן מתיישב אירוע מותה יותר עם המסקנה כי הצוות לא נקט בזהירות סבירה מאשר עם המסקנה כי ננקטה כזו ומכאן שהנטל להוכיח כי לא הייתה התרשלות בגינה חבה הנתבעת - הוא על הנתבעת. בסופו של דבר בית המשפט קיבל את התביעה בעילת רשלנות רפואית, ופסק לתובע סך של 265,000 שקלים בגין קיצור ואבדן תוחלת חיי המנוחה, כאב וסבל, הוצאות קבורה ואבל וחוות דעת של מומחים.