ניתוח כריתת דיסק רשלנות רפואית, מתי תוגש תביעה?

ניתוח כריתת דיסק מיועד לאנשים שסובלים מפריצת דיסק בעמוד השדרה, אשר גורמת לכאבים כרוניים ומלווים בתופעות נוירולוגיות שונות, לרבות הפרעות בתחושה, הפרעת סוגרים וחולשת שרירים.

מטרת ההליך הכירורגי היא להסיר את הדיסק שלוחץ על העצב. במסגרתו המנתח מבצע חתך באזור הרצוי, ומסיר את רקמת הדיסק, אשר גורמת ללחץ על סיבי העצב.

קיימות שתי גישות ניתוחיות לכריתת דיסק: האחת, שיטה קונבנציונלית והשנייה, שיטה זעירה. בגישה הפתוחה מבצע המנתח חתך בקו האמצע של הגב והשרירים מופשלים הצידה, ואף לעיתים יש להסיר מעט עצם שמכסה על האזור. בגישה הזעירה מתבצע חתך קטן יותר, המעבר אל עמוד השדרה נעשה בינות לסיבי השריר ואין צורך להפשיל את השרירים. 

אי מתן הסכמה מדעת לניתוח כריתת דיסק

רשלנות רפואית בניתוח כריתת דיסק יכולה לבוא לידי ביטוי באי מתן הסברים מפורטים למטופל על הסכנות והסיכויים של הניתוח, דבר המהווה פגיעה באוטונומיה של החולה בגין אי מתן הסכמה מדעת, מאחר שלחולה יש זכות לקבל הסבר על דרכי הטיפול האפשריות, כדי שיוכל להחליט מהי דרך הטיפול הרצויה.

עוולת הרשלנות יכולה לבוא לידי ביטוי עקב קביעת אבחנה רפואית שגויה, ביצוע הניתוח בחוסר מיומנות, בניגוד לפרקטיקה המקובלת בענף הרפואה, רשלנות בביצוע הרדמה ובמתן תרופות, וכן בגין אי מעקב אחרי מצבו של החולה לאחר הניתוח ועוד. 

במקרה שנגרם נזק כתוצאה מרשלנות של המנתח או הצוות הרפואי, ניתן להגיש תביעה בעילת רשלנות רפואית. כדי להגיש תביעה לתשלום פיצויים, יש לפנות בשלב ראשון אל מומחה רפואי, כדי לקבל חוות דעת רפואית ולבסס את הטענה כי קיים קשר סיבתי בין הנזק שנגרם למטופל לבין מתן טיפול רשלני.

בשלב הבא יש לפנות לעורך דין העוסק בתחום הנזיקין, כדי להעריך מהם הסיכויים לקבל פיצויים, ולבנות את תיק התביעה באמצעות איסוף כל המידע וקבלת התיעוד הרפואי. הגשת התביעה לבית משפט תלויה בסכום הפיצויים הנדרשים. תביעה אזרחית עד לסכום פיצויים של שני מיליון שקלים וחצי, יש להגיש לבית משפט השלום. ותביעה בסכומים גבוהים יותר, יש להגיש לבית משפט המחוזי.

לאחר הגשת התיק הרפואי, הצגת הראיות ושמיעת טענות הצדדים ומומחים רפואיים מטעמם, בוחן בית המשפט האם התקיימו היסודות של עוולת הרשלנות, כולל: קיומה של חובת זהירות של הנתבע כלפי התובע, הפרת חובת הזהירות, גרימת נזק בגין ההפרה וקיומו של קשר סיבתי בין התנהגות הנתבע, ההתרשלות, לנזק שנגרם לתובע.

פיצויים בעקבות רשלנות רפואית בניתוח גב לאחר פריצת דיסק

במשך שנים סבל התובע מכאבי גב תחתון והוא טופל בטיפול שמרני על ידי רופאים מטעמה של הנתבעת. הטיפולים כללו טיפול תרופתי, טיפולי פיזיותרפיה והתקנת מחוך גבס בתקופה סמוכה לפני הניתוח. במהלך 1990 אובחן התובע על ידי רופאיו כסובל מפריצת דיסק בין חולייתי הוא הופנה לבית חולים לטיפול.

הרופאים החליטו לנתחו בחוליה S1-L5. התובע אושפז במחלקה האורתופדית של בית החולים. לאחר בדיקות במחלקה, הוא הוזמן לניתוח אלקטיבי, ובהמשך נותח בגבו בהרדמה כללית. הניתוח בוצע על ידי הרופא, שמסר עדות מטעם הנתבעת. בסמוך לאחר הניתוח, סבל התובע מפרכוסים והתכווצויות. נקבע, כי הוא סבל מהתקף אפילפטי. מכיוון שהתובע המשיך לסבול מכאבים בגבו, הוא פנה ליעוץ בבית חולים אחר.

לתובע נאמר כי הכאבים בגבו נובעים מאבן בכליות. האבן רוסקה בטיפול בבית החולים. אולם התובע המשיך לסבול מכאבים ומצבו הלך והתדרדר. לאחר סדרת בדיקות עלה, כי הוא סובל מפריצת דיסק חוזרת בין אותן החוליות, וכי דיסק זה גרם ללחץ בסמוך לחוליה 5L. התובע עבר ניתוח נוסף באותן החוליות, שבהן בוצע הניתוח הראשון. 

לאחר ניתוח זה, נותר התובע עם הפרעות בסוגרים, הוא סבל מעצירות, מדליפת שתן, מחולשה בכף הרגל ובאצבעות הרגל. נזקק למכשיר המונע צניחת כף הרגל השמאלית או קב הליכה. עוד טען התובע, כי הוא סובל מאין אונות. כמו כן הוא סובל מאפילפסיה, שממנה, לטענתו, לא סבל קודם לכן. התובע טען, כי הנזקים לבריאותו, נגרמו לו בשל רשלנות בניתוח הראשון וכי חובת ההוכחה חלה על הנתבעת על פי הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו", שהניתוח לא היה רשלני. לחילופין טען התובע, כי הוכח שהניתוח היה רשלני.

לאחר בחינת המקרה, הגיע בית המשפט למסקנה כי קיים קשר סיבתי בין הטיפול הלקוי לנזק שנגרם, לכן מדובר במקרה של רשלנות רפואית, המחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצויים בסך של 640,000 שקלים, בגין כאב וסבל, הפסדי השתכרות לעבר ולעתיד, עזרת צד ג', הוצאות נסיעה הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד.