רשלנות רפואית בניתוח אוזן - שיתוק עצב הפנים

אגב ניתוח, שנערך בבית החולים של המערערת, באוזנו הימנית של המשיב, שותק עצב הפנים הימני שלו. לא הייתה רשלנות בניתוח, אך הייתה רשלנות בגילוי הנזק, ולפיכך נערך ניתוח שני (שנכשל) לאיחוי עצב הפנים רק עשרה ימים לאחר הניתוח הראשון, ולא מיד לאחר מכן, כפי שצריך היה לעשות.

הוברר, כי גם אילו היה הנזק מתגלה במועד, והניתוח השני היה נערך בעתו, היה הסיכוי להטבת הנזק כ-30%. בית המשפט המחוזי הטיל על המערערת את מלוא הנזק שנגרם למשיב. מכאן הערעור לבית המשפט העליון, שבו נטען כי היה מקום לדחות את התביעה, לאור הכלל הדורש הוכחה של הקשר הסיבתי ברמה של עודף ההסתברויות (לפחות 51%) לחלופין, אם היה מותר להתחשב בשיעור אובדן סיכוי ההחלמה של המשיב, היה מקום לפסוק לו פיצוי רק עבור אובדן אותו סיכוי. בערעור שכנגד משיג המשיב על מיעוט הפיצויים שנפסקו לו.

הפיצויים שנפסקו

הערעור התקבל ונפסק פיצוי של 300,000 שקלים ישנים במקום 1,000,000 שקלים ישנים