פיצויים בגין אי מתן הסבר לגבי סיכון - הולדה של תינוק הסובל מהידרופס פטאליס

האם אי דיווח על סיכון אפשרי להבאת ילדים מהווה עילה להגשת תביעה בגין רשלנות בהריון? התובעת היא ילידת 1962, בת 36 במועד האירועים נשוא התביעה, הנוגעים להריון וללידה השתים-עשרה שלה. ראשית ההתרחשות הנוגעת לתביעה זו בלידתה התשיעית של התובעת, בבית חולים "ביקור חולים", אשר במהלכה נזקקה למנות דם עקב קרע בצוואר הרחם ודימום לאחר הלידה.

הלידה העשירית של התובעת הייתה רגילה ונולדה ילדה בריאה. הלידה האחת-עשרה התרחשה בבית חולים הדסה עין-כרם בחודש מאי 1994, בניתוח קיסרי. הילד (האחד-עשר) נולד עם אנמיה קשה, על רקע אי התאמה לקבוצות דם C ו-E, הם נוגדנים אשר נתגלו בגוף האם. הוא הועבר לטיפול בבית חולים הדסה הר-הצופים. לאחר אשפוז ממושך של כ-3 חודשים, אשר במהלכו קיבל עירויי דם והיה מחובר למכונת הנשמה, הבריא ושוחרר מבית החולים.

התביעה מתמקדת בתובע 1, יליד 1998, שהוא ילדה השנים-עשר של התובעת. התובעים טוענים, כי התובעת לא קיבלה מידע ראוי בדבר הסיכון שבהבאת ילדים נוספים לעולם תוך נשיאה של אותם נוגדנים בגופה.

בשבוע ה-23 להריונה של התובעת עם התובע, אובחן אצל העובר הידרופס פטאליס חיסוני על רקע אי התאמה לקבוצות דם C ו-E. העובר קיבל 4 עירויי דם תוך רחמיים. בשבוע ה-27 להריון הגיעה התובעת לבית חולים הדסה הר-הצופים עם דימום וצירים והובהלה לחדר ניתוח. התובע נולד בניתוח קיסרי במשקל 1,075 גרם.

לאחר הלידה טופל בסיבוכים הקשורים לפגות ולהמוליזה שאובחנה אצלו. כיום סובל התובע מ-PDD, מליקויי ראיה, מהיפוטוניה (טונוס שרירים נמוך), מבעיות לעיסה ומהעדר שליטה על הסוגרים.

הפיצויים שנפסקו:

בית המשפט פסק כי עיקר נזקו של התובע בגין קוצר הראיה הנו נזק לא ממוני, שהרי נכות זו מצטרפת לנכות משמעותית אחרת המגבילה את התובע ממילא באופן מלא. לאור מכלול הנתונים פסק בית המשפט לתובע בגין נכות זו סך של 150,000 ש"ח.