דחיית תביעת רשלנות רפואית בטיפול אורולוגיפיצויים בגין כאב וסבל
עובדות המקרה
לטענת התובע, בסוף שנת 1997, מיד עם סיום מתן שתן, החלו טפטופים. לפיכך פנה התובע לאורולוג קופ"ח כללית, ד"ר צבי לייב, שהפנה אותו לבדיקות אולטרהסאונד ול-סי.טי. תוצאות בדיקת ה-U.S לא צורפו לחומר הראיות אך מוסכם כי הציגו גוש בכיליה השמאלית.
תוצאות בדיקת ה-C.T. כפי שבוצעה במכון מור על ידי פרופ' ה' הדר, מציינות כי: "בכליה הימנית, באסקפט הלטרלי שלה ישנו גוש עגול, בקוטר של 3.5 ס"מ וצפיפותו נמדדה בסמיכות רקמה רכה. גוש זה איננו משנה את צפיפותו לאחר הזרקת החומר הניגודי. גוש זה יכול להתאים לציסטה עם דימום לתוכו, או להיפרנפרומה, או אוניקוציטומה. בנוסף בכליה זאת, מצויים מספר ציסטות קטנות, וכן מודגם גבול צלקתי בפרנכימה האחורית". בסיכום נכתב: "גוש בכליה שמאלית, כמתואר, היכול להתאים לציסטה עם דימום בתוכה, או לתהליך ניאופלסטי".
בעקבות בדיקה זו, התובע הופנה לבדיקת MRI בביה"ח בילינסון, שבוצעה ב-26.1.98 ותוצאותיה היו: "בכליה השמאלית הודגמו שתי ציסטות קורטיקליות פשוטות. ובאספקט הלטרלי האמצעי גוש לא מוגדר, מוגבל היטב גודלו 4 ס"מ. הגוש מראה אות דומה לאות של קורטקס תקין של הכליה ב-2T, אות נמוך יחסית ב-1T והאדרה קלושה לאחר הזרקת ח. נ. גוש מתאים לממצא סולידי כגון ציסטה מעורבת, או תהליך סיאתי. מומלץ ביופסיה לפי הקליניקה".
בתאריך 10.3.98 בוצעה ביופסיה מונחית C.T. של הממצא הכלייתי. תשובת המכון הציטולוגי היתה כדלקמן: "ורק במשטח אחד נמצאה קבוצה אחת של תאים בעלי ציטופלסמה רחבה, ואקואולרית חשודים RCC CLEAR CELL". תשובת הבדיקה הציטולוגית מציינת תאים החשודים להיות ממאירים ((RENAL CELL CARCINOMA. לאור החשד ל-RCC זומן אלקטיבית לאקספלורציה (כריתת החלק הנגוע) של הכליה.
מאחר ולתובע בעיות לב קודמות שכללו פעמיים אוטם שריר הלב ו-3 פעמים הדגמה של עורקים כליליים, זומנה התייעצות עם מכון הלב בביה"ח בילינסון שבוצעה בתאריך 23.4.98. בתאריך 13.5.98 אושפז התובע לשם ביצוע ניתוח כריתת חלק הכליה הנגוע. הניתוח עצמו בוצע בהרדמה כללית בתאריך 17.5.98 ובמהלכו נכרתה הציסטה מהכליה. כמו כן נלקח חומר מבסיס הציסטה. משטח קפוא שנלקח בזמן הניתוח ונבחן פתולוגית, הראה כי אין גידול ממאיר בכליה.
גם בדיקה פתולוגית רגילה שנעשתה מהחומר שנכרת הראתה שאין כל גידול ממאיר. לאחר הניתוח, מצבו הכללי של התובע התדרדר בעקבות אוטם שריר הלב, לחץ הדם בגופו ירד והיה חשש לדימום, ולפיכך הועבר ליחידה לטיפול נמרץ. מאחר ומצבו לא התייצב, הוא הובהל לחדר ניתוח ונותח בשנית בתאריך 18.5.98– כ-16 שעות לאחר הניתוח הראשון – ובמהלכו נאלצו הרופאים לכרות את יתרת הכליה שנותרה.
התובע שב למחלקה לטיפול נמרץ, מצבו השתפר והוא שוחרר לביתו ב-25.5.98. לטעמו של התובע, ומחוות דעת המומחה מטעמו, פרופ' ישראל ניסנקורן – מומחה בתחום הכירורגיה והאורולוגיה - לא היה מקום לביצוע הניתוח מאחר ולא היתה אבחנה חד משמעית של גידול ממאיר, אלא רק חשד של תאים ממאירים בקבוצה אחת של תאים ובמשטח אחד בלבד.
מאחר והתובע חולה במחלת לב קשה, לרבות אי ספיקת לב ואי ספיקה כלייתית, המהוות כשלעצמן סיכון ניתוחי מוגבר, וכשהאבחנה אינה ברורה כגידול ממאיר בכליה, סבר התובע כי ניתן היה לעקוב אחר הממצא הכלייתי באמצעות בדיקות הדמייה, כעבור 4-6 חודשים, וככל שהממצא אינו גדל וההאדרה אינה גוברת לאחר הזרקת חומר ניגודי (כפי שתואר בבדיקת ה- C.T.קודם לניתוח), ניתן היה להמשיך במעקב ולא לסכן את החולה על ידי ניתוח.
מומחה התובע הוסיף, כי כשמדובר בגידול כלייתי בגודל של 3.5 ס"מ – שלטעמו הינו גידול קטן – אפילו הינו ממאיר, הוא מתפתח בצורה איטית ומסכן את החולה במידה פחותה מהניתוח אותו עבר כשהינו סובל מבעיות לב וכליות קשות. לפיכך, עבר התובע לטעמו שני ניתוחים מיותרים שסיכנו את חייו, גרמו לאוטם נוסף של שריר הלב, והותירוהו עם כליה אחת מתפקדת באופן גבולי.
בהתאם לכך, ועל פי חוות דעת פרופ' ניסנקורן, נגרמו לתובע 60% נכות בתחום האורולוגי, ולכך הוסיף מומחה התובע 25% נכות נוספים בשל החמרה במצב הלב. לאור חווה"ד טען התובע, כי בעצם ביצוע הניתוח התרשלה כלפיו הנתבעת והצוות הרפואי, ולפיכך הינה חבה כלפיו ברשלנות כדי נזקיו. כמו כן טען למעשה תקיפה לאור אי קבלת הסכמתו מדעת.
הפיצויים שנפסקו
תביעת הרשלנות נדחתה, נפסקו 50,000 ש"ח פיצוי על ביצוע ההליך הרפואי בהעדר הסכמה מדעת של התובע