רשלנות רפואית בשיקום הפה, מהן העילות להגשת תביעה?
.jpg)
שיקום הפה הוא תהליך מורכב, יקר וממושך שמבוצע על ידי רופא שיניים מומחה לשיקום הפה. לא כל רופא שיניים מוסמך לבצע טיפולים לשיקום הפה, וכדי לקבל תואר של מומחה יש צורך ללמוד ארבע שנים נוספות לאחר סיום הלימודים בפקולטה לרפואת שיניים, להתמחות בשיקום פה ולעמוד בכל הדרישות הקבועות בחוק.
התכנית לשיקום הפה מיועדת לשיפור התפקוד והאסתטיקה, היא מתואמת לכל מטופל בהתאם למצבו ומבוססת על בדיקות בריאות כלליות, מצב השיניים והחניכיים של המטופל. התכנית כוללת: טיפולים למניעת מחלות חניכיים, שחזורי שיניים, ניתוחי לסת, התקנת גשרים זמניים וכתרים, טיפולי שורש, השתלות עצם ושיניים, שיקום כללי של הפה אחרי השתלות ועוד.
מומחה בשיקום הפה מחויב לחוק זכויות החולה, וכמו כל רופא עליו לדווח למטופל לגבי הסיכויים והסיכונים הכרוכים בטיפול המוצע, האפשרויות השונות העומדות בפניו, תוך התייחסות לטיפולים חדשניים, ואף עליו להציע הצעת מחיר הכוללת את כל מרכיבי הטיפול.
רשלנות רפואית בשיקום הפה יכולה לבוא לידי ביטוי בטיפול שבוצע על ידי רופא שיניים שאינו מומחה לשיקום הפה, בביצוע טיפול ללא מתן הסבר מפורט וללא הסכמה מדעת של המטופל. כמו כן, הרשלנות יכולה לבוא לידי ביטוי בביצוע כתרים ותותבות לקויים מבחינה תפקודית ואסתטית, נפילות חוזרות של כתרים, כישלון של כתרים זמן קצר לאחר התקנתם וכדומה.
בכל תביעה בעילת רשלנות רפואית יש להצטייד בחוות דעת רפואית, כדי לבסס את הטענה כי קיים קשר סיבתי בין הנזק שנגרם למטופל לבין הטיפול הלקוי שניתן לו. אם בית המשפט ישתכנע כי אכן מדובר במקרה של רשלנות רפואית, הוא יפסוק פיצויים בהתאם לחומרת הנזק.
רשלנות לאחר סדרת טיפולים לשיקום הפה
אישה שעברה סדרת טיפולים לשיקום הפה, פנתה אל בית המשפט והגישה תביעה בעילת רשלנות רפואית נגד רופא השיניים שביצע את הטיפולים, בטענה כי לאחר השיקום הלקוי היא סבלה מעששת ומחלות חניכיים ואף נאלצה לחזור על השיקום אצל רופא אחר תוך עקירת שיניים נוספות וביצוע שתלים דנטאליים.
על פי עובדות התביעה, התובעת החלה בסדרה שיקומית של טיפולי שיניים שכללה עקירות שיניים, טיפולי שורש, טיפולים שמרניים, ניתוחי חניכיים התקנת שתלים דנטאליים וטיפולים שיקומיים. הטיפול השיקומי נמשך כשנתיים וחצי וכלל גשר בלסת העליונה הנסמך על שיניים 25, 24, 23, 21, 13, 14, 17 ובלסת התחתונה כתר בשן 35, שיקום הנסמך על גבי שתלים בשיניים 36, 44, 45, 46 ו - 37.
התובעת שילמה עבור הטיפול 61,750 שקלים. בבדיקות שנערכו לאחר הטיפול אובחנו עששת כותרתית מתחת לגשר 13, חוסר חניכיים אוחזות באזור השתלים והתאמה שולית לא טובה של כתר 14. הממצאים הובילו למסקנה, שיש צורך לחזור על השיקום תוך כדי עקירת שיניים נוספות וביצוע שתלים דנטאליים.
התובעת פנתה אל רופא השיניים בבקשה כי תעבור טיפול משקם נוסף ללא תשלום, אך הנתבע השהה את החלטתו בעניין למשך שנה. בזמן זה סבלה התובעת מכאבים ומחוסר נוחות מהמבנה הזמני שהותקן בפיה, ונזקקה להדבקות חוזרות ונשנות. לכן בסופו של דבר נאלצה לפנות לרופא אחר, מומחה לשיקום הפה, כדי שיטפל בה וייתקן את הנזקים.
לאחר שמיעת טענות הצדדים ועיון מעמיק בחוות דעת רפואית, בית המשפט קיבל את התביעה וקבע כי הנתבע התרשל בביצוע הטיפולים ואף התרשל בכך שהשתהה בביצוע טיפול חוזר, על כן חייב אותו לשלם לתובעת פיצויים בסך של 141,000 שקלים, בגין הוצאות טיפול מתקן, כאב וסבל והוצאות נסיעה.