פיצוי בגין טיפול פרטי לאחר רשלנות בניתוח קיסרי

הוריה של אישה אשר נפגעה בגין רשלנות רפואית בניתוח קיסרי בבית החולים המופעל על ידי המדינה, הגישו תביעת פיצויים מכוח החוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחים. חייה של האישה, אשר הונשמה במשך כרבע שעה בגז הרדמה במקום בחמצן, ניצלו. עם זאת, לדאבונם של בני המשפחה, לאישה נגרם נזק מוחי בלתי הפיך ומאז היא שרויה במצב של צמח. כתוצאה מכך היא שוהה במוסד סיעודי. מדי יום מבקרים אותה הוריה, מעניקים לה טיפול והשגחה במסירות והתמדה, ומרעיפים עליה אהבה וחום.

מדובר אפוא בתביעה להשבת ההטבה אשר ההורים מטיבים עם בתם. תביעה זו נשענת על קביעותיו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, אשר אושרו בבית המשפט העליון, לפיהן התובעים זכאים לפיצויים עבור הוצאותיהם כמיטיביה של בתם. במרבית המקרים התובעים והנתבעת הגיעו להסדר. עם זאת, מחלוקת של ממש ניטשה בין הצדדים בעניין התקופה אשר מינואר 2006 ואילך. למעשה, לא הייתה מחלוקת בנוגע לחבותה של המדינה לפצות את התובעים, השאלה הייתה – בכמה.

כאמור, שאלת זכאות ההורים לפיצויי הוכרעה בפסקי דין אשר ניתנו בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון. השופט ריבלין התייחס לכך בפסיקתו כי התובעים מסייעים להארכת משך חייה של הנפגעת במקרה דנן, על ידי הענקת טיפול מסור וקבוע, ועל כן מקלים על סבלה באופן משמעותי. מדובר אפוא בתוספת טיפול אשר מאריכה את חייה הנפגעת ומקלה על מכאוביה.

עוד פסקי דין בנושא:
מחט נותרה במהלך ניתוח קיסרי בבטנה של המטופלת
האם ניתוח קיסרי היה מונע את הנזק שנגרם לתינוק?
האם הצוות הרפואי התמהמה בהחלטה לביצוע ניתוח קיסרי?
האם ניתוח קיסרי היה מונע את הנזק המוחי שנגרם לילדה?
קשירת חצוצרות בניתוח קיסרי ורשלנות רפואית מבחינת אי הסכמה מדעת

בית המשפט חישב את תוספת הטיפול על פי אמות מידה של סבירות. השופט ריבלין ציין כי יש לערוך אבחנה בין תוספת הטיפול אשר בגינה חבה המדינה, לבין אבחנה בין השקעתם ותרומתם הכוללת של התובעים. השופט הסביר כי הסיעוד אשר יש בו להכיר הוא אך רק מקצת התרומה וההשקעה של ההורים ויש לבסס את חישוב ההטבה על היקף של שליש מהשעות אשר השקיעו האחרונים בשנתיים הראשונות, ורבע מהשעות מכאן ואילך.

2,000 שקלים בחודש ותשלום רטרואקטיבי

התובעים טענו כי הם ממשיכים להקדיש ממרצם ומזמנם כדי לטפל בבתם, ומתמידים לבקרה בכל יום מזה 24 שנים. האב מגיע למוסד 4-5 פעמים בשבוע, ושוהה שם בכל פעם כארבע שעות. במהלך הזמן הזה הוא מאכיל את בתו, מוציא אותה לטיול, מנקה אותה, רוחץ את פניה, משכיב אותה במיטה ומושך את עורה במשחות הגנה. כמו כן, האב מבצע עם בתו טיפולי פיזיותרפיה אשר בית החולים אינו מעניק לה (לשיטתו). האם נמצאת במוסד 3-4 פעמים בשבוע למשך כחמש שעות בכל פעם. גם האם מטפלת בבת ומעניקה לה חום ואהבה. כמו כן, ההורים ציינו כי הם נעזרים במטפלים חיצוניים אשר משכורתם ממומנת על ידם וזאת משום שהכספים בקרן הפיצויים של הבת אוזלים.

המדינה טענה כי הטיפול אשר המוסד נותן לאישה הינו ראוי ומקצועי ופעולותיהם של ההורים נעשות מבחירה חופשית ובהתנדבות מצידם. בית המשפט דחה טענה זו. בפסק הדין הוערך הטיפול החודשי בכ-2,000 שקלים ובמסגרת חישובו עמדו בפני בית המשפט השיקולים הבאים – ההורים ממשיכים לסייע לבתם באותו היקף במשך עשרות שנים, דבריו של השופט ריבלין בפסק דינו עומדים בתוקפם, כמו כן, ההורים אינם צעירים כבעבר ויש לפצותם על השלמת שכר העוזרים הנוספים אשר משולמת מכיסם.