רשלנות רפואית במתן הסברים לחולה בירגר באשר לסיכוני המחלה

עובדות המקרה

התובע יליד 1971, נשוי ואב לשני ילדים ועו"ד במקצועו. הנתבע 1 הינו בית חולים ומוסד רפואי. הנתבעת 2 הינה הבעלים של בית החולים, אשר במועדים הרלוונטים לתובענה, טופל שם התובע, ע"י רופאים שהועסקו על ידה ועל פי הנטען, אחראים למעשים ו/או למחדלים שנעשו במהלך הטיפולים, שם. לטענת התובע, רופאי הנתבעים ובעיקר זליקובסקי, לא הסבירו לו את הסיכונים הכרוכים במחלת בירגר בכלל ובהמשך העישון, בפרט.

לטענתו אילו זליקובסקי היה מתריע בפניו ומסביר לו את הסיכון הכרוך בהמשך העישון, חרף מחלתו, היה מפסיק לעשן באופן מיידי, כפי שעשה כן לאחר שהוסבר מצבו הרפואי במרץ 1998. לביסוס טענותיו צירף התובע חוות דעת של ד"ר אברמוביץ ולפיה, קבע המומחה, כי התובע חולה במחלת בירגר.

לסברתו, במהלך בדיקה שעבר התובע בנובמבר 1996 ולאחר שלא נמצא אחד מדופקי כף הרגל במישוש, צריך היה להפנותו לבדיקת דופלר ובהמשך, במהלך הבדיקה מחודש מאי 1997 ולאחר שהתלונן התובע על צליעה לסירוגין, היה מקום להודיע לו, באופן מיידי, על הצורך בהפסקה מוחלטת של העישון. המומחה סבר כי ללא הפסקת העישון היה מקום לצפות להתדרדרות במצבו הרפואי של התובע עד לצורך בקטיעות. יחד עם זאת, הודה, כי השאלה, האם הפסקת העישון בנובמבר 1996 היתה מונעת את המשך ההתדרדרות "לא ניתנת לתשובה ברורה".

המומחה העריך כי הפסקה מוחלטת של העישון היא הדבר היחיד שמסוגל לשנות את העתיד ולהציל את הגפה מהתדרדרות בכלי הדם וסבר, כי יש לייחס את ההתדרדרות במצבו לאי הפסקת העישון הכבד.  כמו כן טען המומחה מטעם התובע, כי העדר בדיקת דופלר בגפיים התחתונות בחולה צעיר שמתלונן על צליעה לסירוגין נראה לו פגום, למרות שרק חלק מהדופקים נימוש. בנסיבות אלו העריך את נכותו של התובע ב- 30%, "עבור מחלת בירגר קלה בשתי הרגליים" וכן ב- 5% נוספים, עבור קטיעת אצבע של כף הרגל", ובסך הכל, נכות משוקללת של 33.5%, לצמיתות.

הפיצויים שנפסקו

הפסדי שכר בעבר ובעתיד –100,000 ₪;

עזרת הזולת בעבר –10,000 ₪;

כאב וסבל -70,000 ₪;

ניידות –5,000 ₪;

הוצאות -3,000 ₪.

סה"כ 188,000 ₪.