דילול עוברים רשלנות רפואית, מתי תוגש תביעה?

כאשר האישה נושאת ברחמה יותר מעובר אחד מדובר בהריון מרובה עוברים, וככל שמספר העוברים רב יותר, כך גובר הסיכון לסיבוכים ולסיכונים במהלך ההריון ובזמן הלידה, אשר עלולים לגרום נזק חמור הן ליולדת והן לעוברים, ואף קיים סיכוי גבוה יותר ללידת פגים ופגיעה נוירולוגית קשה.

במצב של היריון עם שלושה עוברים ויותר, נהוג להמליץ ליולדת לעבור הליך של דילול עוברים כדי להפחית את מספר העוברים ולמנוע סיכונים, כגון: הפלה, הגברת בעיות התפתחותיות, לידת עובר מת והגברת סיכויי נכות אצל עובר אחד או יותר.

ההליך בדרך כלל מתבצע בשלב מוקדם של ההיריון, במסגרתו רופא נשים מחדיר דרך הבטן מחט המכוונת אל העובר ומזריק לו נוזל אשלגן כלורי כדי להפסיק את תפקוד לבו. העובר המת נספג על ידי הגוף של האם, וכתוצאה מכך נגרם דימום נרתיקי, ללא פגיעה בעוברים האחרים. 

הליך דילול העוברים כרוך בסיכונים, וליקויים בביצוע שלו עלולים להוות בסיס לתביעה בעילת רשלנות רפואית. עוולת הרשלנות יכולה לבוא לידי ביטוי באי מתן הסבר מלא בדבר הסיכונים הכרוכים בהיריון מרובה עוברים ואי יידוע ההורים בדבר האפשרות של דילול עוברים בהריון מרובה עוברים, דבר המהווה פגיעה באוטונומיה, המאפשר לתבוע פיצויים גם ללא גרימת נזק.

כמו כן, במקרה של היריון שנוצר עקב הפריה חוץ גופית, ייתכן שהחדרת מספר רב של עוברים לרחם תיחשב כרשלנות רפואית, לנוכח הסיכון שנוצר בכך עבור היולדת והעוברים. אם נגרם נזק כתוצאה מטיפול רשלני ניתן להגיש תביעה לתשלום פיצויים, באמצעות הוכחת קשר סיבתי בין הנזק לטיפול הלקוי והצגת חוות דעת רפואית. 

רשלנות רפואית בהריון במסגרת דילול רביעיית עוברים 

התובעת, ילידת 1960, הייתה בעלת חנות בגדים. בכתב התביעה, שהוגש כנגד מי שהיה בזמנים הרלוונטיים לתביעה מנהל מחלקת נשים בבית חולים, כנגד עיריית חיפה כמפעילת בית חולים, וכנגד המדינה, נטען שבפברואר 1990, לאחר 10 שנות עקרות שבהן קיבלה התובעת טיפולי הפרייה ממושכים, הצליחה התובעת להרות, ובבדיקות אולטרסאונד נמצא כי היא נושאת ברחמה ארבעה עוברים.  

על פי הנטען בתביעה, בייעוץ רפואי שקיבלה התובעת ממנהל המחלקה, הוא שכנע אותה כי במצב שבו יש ארבעה עוברים רצוי ומומלץ לבצע דילול עוברים שלאחריו ייוותרו שני עוברים שסיכוייהם להיוולד חיים וללא מומים גדולים יותר.

הנתבע, כך נטען, שכנע את התובעת לעבור במחלקתו תהליך דילול עוברים מבלי שהסביר לה מה הסיכונים הכרוכים בביצוע תהליך זה, הן לתובעת והן לעוברים שברחמה. וכן, מבלי שהביא לידיעתה שהוא חסר ניסיון בתחום רגיש זה, ואף הציג בפניה מצג שווא כאילו הוא ובית החולים בעלי ניסון מעשי רב בביצוע תהליך זה, וכי יש בתהליך האמור סיכון קטן ביותר.

התובעת זומנה לביצוע הדילול בשבוע העשירי להריונה, אך נשלחה לביתה וביצוע הדילול נדחה מחמת שביתה בבית החולים. הנתבע אמר לתובעת שאין בכך כדי להגדיל את הסיכון לפגיעה בה או בעוברים.

חתימה על הסכמה לאחר זריקת טשטוש

בשבוע ה-15 להריונה, אושפזה התובעת לביצוע דילול העוברים מארבעה לשניים. בטרם כניסתה לחדר הניתוח, בהיותה מטושטשת מזריקת הטשטוש, ומתקשה להבין את הנאמר לה, הוחתמה על ידי הנתבע על טופס הסכמה לניתוח, למרות התנגדות בעלה. נטען שהתובעים לא הועמדו על הסיכונים שבניתוח ועל סיכוי הצלחתו האמתיים. בניתוח הופחת מספר העוברים לשלושה ולא לשניים כפי שנאמר לתובעת כשנתקבלה לניתוח.

לאחר הניתוח הושארה התובעת באשפוז בבית החולים מחמת דימומים חוזרים והקאות יום יומיות. כעבור ימים ספורים, נשלחה התובעת לחופשת סוף שבוע בביתה, אך בטרם חלפה יממה, נאלצה לחזור לבית החולים כשהיא סובלת מדימומים חזקים, חום גבוה, פתיחת צוואר הרחם וכאבי בטן. כיומיים לאחר מכן הפילה את שלושת העוברים, בגרידה תוך הרדמה כללית.

התובעת נשארה לאחר מכן חמישה ימים נוספים באשפוז כשהיא סובלת מחום, כאבים ודימומים ומקבלת טיפול אנטיביוטי. לבסוף שוחררה לביתה עם המלצה להמשך מנוחה ומעקב רפואי. בכתב התביעה נטען שעקב אובדן העוברים, לאחר עשר שנות עקרות, וטיפולי פוריות כואבים ויקרים, התדרדר מצבה הנפשי והיא שקעה בדיכאון, מכרה את החנות המצליחה שהייתה ברשותה והיחסים בינה לבין בעלה נקלעו למשבר. 

בנסיבות אלה, הגיע בית המשפט למסקנה כי מדובר במקרה של רשלנות רפואית בהריון המצדיק תשלום פיצויים לזוג בגין עוולת הרשלנות, על כן חייב את הנתבעים לשלם להם פיצוי גלובלי בסך של 200,000 שקלים.