פגיעה באוטונומיה: מתי תוגש תביעה בגין רשלנות רפואית?

בתביעת רשלנות רפואית, התובע נדרש להוכיח שהפרת חובת הזהירות על ידי הרופא המטפל גרמה לו נזק גופני או נפשי, באמצעות חוות דעת של רופאים מומחים, הצגת הרשומה הרפואית, עדויות וראיות שונות וכדומה. על התובע להוכיח כי קיים קשר סיבתי בין הנזק שנגרם לו להתנהגות הרופא, ולהראות כי הנזק לא היה נגרם אם הרופא היה פועל על פי המצופה ממנו בנסיבות העניין.  

המטרה המרכזית של תשלום פיצויים על פי דיני הנזיקין, היא החזרת מצבו של הנפגע לקדמותו, כלומר ניסיון להעמיד את הנפגע במצב שבו היה לפני הפגיעה כתוצאה מעוולת הרשלנות. הנזק שנגרם למטופל יכול להיות כל הפסד מוחשי, פיזי או נפשי, ממוני ולא ממוני, כולל שלילת נוחות גופנית, כאב וסבל נפשי ופחד, גם ללא ביטוי פיזי. 

פגיעה בזכות של החולה לאוטונומיה

במקרים שבהם המטופל לא קיבל מרופאיו את כל המידע הדרוש והמפורט, טרם ביצוע טיפול רפואי בגופו, כולל: סיכונים וסיכויים, תופעות לוואי, אפשרויות אלטרנטיביות לריפוי, משך הטיפול ותוצאותיו וכדומה, עלול מחדל זה להוות עילה להכרה בראש נזק של פגיעה באוטונומיה. במקרים אלו, יהיה זכאי התובע לתשלום פיצויים ללא קשר לשאלת הנזק שנגרם מהטיפול וללא צורך להוכחת קשר סיבתי בין אי קבלת הסכמת המטופל ובין הנזק.

פגיעה בזכותו של החולה לאוטונומיה מהווה ראש נזק עצמאי המזכה בפיצויים, גם אם לא נגרם נזק גוף כתוצאה מכך. במקרה זה, משולמים הפיצויים לחולה בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו עקב שלילת האפשרות לבחור, בין טיפול אחד לאחר, ובין ביצוע הטיפול או לאו. הלכה פסוקה היא שכל חולה בעל זכות לבחור אם לקבל טיפול רפואי כזה או אחר או לסרב לקבלו. לפיכך, פיצוי בשל פגיעה באוטונומיה ניתן בשל הפגיעה בזכותו היסודית של מטופל כאדם לכבוד ולאוטונומיה, גם אם אין לכך ביטוי פיזי, כלומר, עצם הפגיעה, ללא צורך בהוכחת נזק נוסף, מגבשת ראש נזק נפרד.

פגיעה באוטונומיה עקב טיפול שיניים ללא הסכמה מדעת 

בית המשפט המחוזי נדרש לדון בתביעה אשר הוגשה על ידי אישה שעברה טיפול לקוי אצל רופא שיניים בגין רשלנות רפואית. על פי כתב התביעה נטען כי רשלנות נפלה במהלך הטיפול, בניהול הרשומות הרפואיות ובקבלת הסכמתה מדעת של המטופלת. 

התובעת פנתה לנתבע, רופא שיניים במקצועו, לאחר שחשה כאבים באזור הלסת העליונה מימין. הנתבע ביצע לתובעת צילום בודד לכל שן וקבע כי יש לעקור שתי שיניים ולהתקין במקום גשר. הנתבע ביצע את הטיפול, תפר את החניכיים אך לא התקין גשר זמני כמתוכנן. שבוע לאחר מכן, הוצאו התפרים והנתבע כתב בכרטיס האישי כי התפרים הוצאו והאזור מחלים. 

לאחר העקירה והוצאת התפרים, הגיעה התובעת למרפאת הנתבע והלינה כי היא סובלת ממעבר נוזלים מהפה אל האף וכאבים באזור הטיפול. אולם ביקורים אלו לא נרשמו בכרטיס הרפואי. כשנה לאחר מכן, פנתה התובעת למחלקת פה ולסת בבית חולים, לאחר קבלת הפנייה מרופאת המשפחה.

האם הייתה רשלנות במהלך הטיפול? 

התובעת העלתה נגד רופא השיניים מספר טענות רשלנות. ראשית, טענה כי היה על הרופא לבצע צילום פנורמי של חלל הפה ולא להסתפק בצילום בודד לכל שן. עם זאת, בית המשפט קבע, בהסתמך על חוות דעת רפואית של מומחה רפואי מטעמו, כי לסוג הצילום לא הייתה כל חשיבות. כמו כן, מדובר היה בסיכון אשר הוא צפוי בעת עקירת שיניים.

בשלב השני נטען כי הרופא לא זיהה התפתחות פיסטולה לאחר עקירת השיניים ופריצה בסינוס. עם זאת, היות ומדובר באירוע שאינו נדיר לאחר עקירות אלו, נמצא כי בהתנהלות הרופא לא נפל כל רבב. זאת ועוד, הנתבע אמנם לא קיים את הרשומה הרפואית כנדרש, אך עדותו הייתה אמינה בפני השופט. טענה נוספת שהעלתה התובעת הייתה כי הגשר אשר הותקן לבסוף על ידי הנתבע, התוקן ברשלנות. אך גם טענה זו נדחתה על בסיס עדות המומחה הרפואי מטעם בית הדין. 

האם לא ניתנה הסכמה מדעת? 

רשלנות הייתה למעשה רק במסגרת קבלת הסכמה מדעת של התובעת לטיפול. בית המשפט ציין בפסק הדין כי הנתבע העיד שהוא משער כי הסביר לתובעת את הסיכון של פריצה לסינוס עקב העקירה, כפי שהוא נוהג לעשות בדרך כלל והוא בדרך כלל אינו שוכח לעשות כן.

עם זאת, הנתבע לא זכר האם אכן הסביר זאת ומהו טיב ההסבר שנתן. התובעת טענה, לעומת זאת, כי לא ניתן לה כל הסבר לגבי הסיכונים הצפויים. כמו כן, בכרטיס הרפואי לא נרשם דבר, למרות שאין חובת עריכת מסמך בכתב במקרה זה, בהעדר רישום בכרטיס הרפואי, וכיון שמדובר בשאלה עובדתית שבמחלוקת, הוטל הנטל על הנתבע לשכנע כי אכן נתן הסבר כנדרש.

בית המשפט ציין כי הנתבע כלל אינו זכר אם ניתן על ידו הסבר והוא לא הוציא מכלל אפשרות כי שכח להסביר לתובעת את הסיכונים הטמונים בטיפול. אי לכך, הנתבע לא עמד בנטל וגרסתה של התובעת הייתה העדיפה על פני גרסתו, ולכן מדובר בפגיעה בזכותה של התובעת לאוטונומיה. 

לאחר שקילת כלל הנסיבות, ובהתחשב במהות הטיפול הרפואי שניתן לתובעת, כאשר מדובר בטיפול לא מורכב של עקירת שתי שיניים ולא בפרוצדורה כירורגית, פסק בית המשפט לטובתה פיצויים בסך 35,000 שקלים. סכום זה ביטא בתוכו גם את רשלנותה התורמת של התובעת להתנהלות הטיפול וגם את העובדה שהאזור נרפא לחלוטין.