האם טיפול רפואי לאחר תאונת דרכים נעשה ללא הסכמה מדעת?

ת"א 2563-09 מילנה נ' שירותי בריאות כללית- ביה"ח סורוקה

בית המשפט קבע כי יש לדחות תביעה בגין רשלנות רפואית אשר הוגשה על ידי תובעת בעקבות טיפול רפואי שניתן לה לאחר תאונת דרכים. בכתב התביעה טענה התובעת כי נחבלה היא בירך שמאל בתאונת דרכים וכתוצאה מהפגיעה נוצר גוש בולט בחלק העליון של הירך. התובעת הוסיפה כי הופנתה היא בעקבות האירועים לניתוח, וזאת לצורך הסרת הגוש. לדבריה, לא קיבלה היא הסבר מפורט אודות הסיכונים ותופעות הלוואי של הניתוח, ואי לכך נערך הניתוח ללא מתן הסכמה מדעת מצידה. התובעת צירפה חוות דעת רפואית מטעמה אשר לפיה נגרמו לה נזקים (כגון צלקות ושקעים בירך) בגין רשלנות בניתוח.

עוד פסקי דין בנושא:
התובע קיבל פיצויי לאחר תאונת דרכים - האם פיצויים גם בגין רשלנות רפואית?
עיקרון ייחוד העילה לאחר תאונת דרכים - פגיעה באוטונומיה
רשלנות של מד"א בטיפול לאחר תאונת דרכים, האמנם?
אבחון מאוחר של גידול סרטני באוזן לאחר תאונת דרכים
פסק דין בעניין מוות לאחר תאונת דרכים - תביעה על בסיס רשלנות רפואית?

הנתבעת, שירותי בריאות כללית, טענה כי יש לדחות את התביעה כנגדה על הסף וזאת בשל היעדר עילה. לטענת הנתבעת, נוכח עקרון ייחוד העילה, הקבוע בסעיף 8 (א) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, יש לשלול מנפגע שיש לו עילת תביעה על פי החוק, כל עילה אחרת בנזיקין, בשל נזקי הגוף שנגרמו לו. לטענת התובעת, עילת תביעתה הינה פגיעה באוטונומיה אשר מהווה ראש נזק עצמאי אשר איננו מכוסה על ידי חוק הפיצויים.

המסגרת המשפטית

סעיף 8 (א) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, שכותרתו "ייחוד העילה", קובע כי נפגע אשר תאונת דרכים מקנה לו עילת תביעה על פי חוק הפיצויים, לא יהיה רשאי להגיש תביעה על פי פקודת הנזיקין ודין תביעה מסוג דא להידחות מחמת העדר עילה. ההוראה האמורה, יחד עם אחרות, מכוונות להגשים את תכלית החוק, שהינה פיזור הנזק ופיצוי כל נפגע בתאונת דרכים, תוך הימנעות מדיון בשאלת האשם.

על פי ההלכה הפסוקה, יש לפרש את הסעיף האמור כשולל כל זכות תביעה מנפגע על פי פקודת הנזיקין לאחר תאונת דרכים. בגדרי סעיף זה נכנס טיפול רפואי אשר ניתן לתובע לאחר תאונת דרכים. במילים אחרות, לולא תאונת הדרכים, לא היה התובע זקוק כלל לטיפול רפואי ועל כן לא היה מקום לרשלנות רפואית.

המבחן לקיום חבות בגין נזק שהוחמר עקב רשלנות רפואית לאחר תאונת דרכים, על פי חוק הפיצויים, הינו מבחן הקשר הסיבתי המשפטי. כל אימת שמתקיים קשר סיבתי בין הנזק שנגרם לתובע, ובין השימוש ברכב (התאונה), יבוא גם הנזק הנוסף במסגרת עילת התביעה מכוח חוק הפיצויים. לגבי ראשי נזק אשר הוסבו לנפגע בעקבות התאונה ואחריה, יש למצוא פיתרון המבוסס על כללי הסיבתיות שהוחלו על החוק.

האם פגיעה באוטונומיה הינו ראש נזק עצמאי?

במקרה דנן דובר על תובעת אשר טענה כי הפגיעה באוטונומיה מקימה עילת תביעה עצמאית, הנפרדת מעילת התביעה העומדת לה על פי פקודת הנזיקין, ועל כן אין היא נשללת מכח הוראת סעיף 8 (א) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. טענתה זו של התובעת, לא נטענה בחלל הריק. מדובר בטענה הנשענת על הפסיקה שהגדירה את הפגיה באוטונומיה עקב ביצוע טיפול רפואי ללא הסכמה מדעת כנפרדת מנזק הגוף שנגרם.

עוד מאמרים בנושא:
את מי תובעים בעקבות רשלנות רפואית לאחר תאונת דרכים?

למעשה, הזכות לאוטונומיה נתפסת כ-"זכות מסגרת" או כחירות יסוד. זכות זו אמורה להיות ביטוי לחופש הבחירה של האדם, ולזכותו "להעזב לנפשו". בגדרה של האוטונומיה זכאי אדם לכך שלא יבוצע בו טיפול רפואי, אלא לאחר שיקבל הסבר ראוי, וייתן הסכמה מדעת לטיפול. עם זאת, במקרה דנן הוכח כי התובעת בעצמה ראתה את הנזק אשר נגרם לה כנזק גוף. כותרת תביעתה של התובעת נוסחה באופן הבא – נזקי גוף בגין רשלנות רפואית. עם זאת, לא היה זה הטעם העיקרי אשר הביא את השופטים למחוק את התביעה דנן.

טעם זה היה נעוץ במהות הנזק הנטען על ידי התובעת. בפסק הדין צוין כי נזק אשר נגרם על ידי פגיעה באוטונומיה הינו נזק אשר עיקרו פגיעה נפשית או רגשית. אכן, נזק זה יכול להתלוות לנזק פיזי, עקב טיפול רשלני. עם זאת, בתי המשפט נוטים להכיר בפגיעה באוטונומיה כעוולה נזיקית. מדובר אפוא באופן עקרוני בנזק אשר הינו תולדה של טיפול רפואי רשלני לאחר תאונת דרכים. אי לכן, אין טעם של ממש אשר במסגרתו ניתן היה להצדיק את האבחנה בין נזק של פגיעה באוטונומיה לבין נזק גוף בגין רשלנות רפואית.