עוולת התקיפה
עוולת התקיפה, אשר מוגדרת בסעיף 23 לפקודת הנזיקין, מגדירה תקיפה כשימוש בכוח מכל סוג שהוא, ובמתכוון, נגד גופו של אדם על ידי הכאה, נגיעה, הזזה או בכל דרך אחרת, בין במישרין ובין בעקיפין, שלא בהסכמת האדם או בהסכמתו שהושגה בתרמית, וכן ניסיון או איום, על ידי מעשה או על ידי תנועה, להשתמש בכוח כאמור נגד גופו של אדם כשהמנסה או המאיים גורם שהאדם יניח, מטעמים סבירים, שאכן יש לו אותה שעה הכוונה והיכולת לבצע את זממו.
במקרים מסוימים של רשלנות רפואית, מתקיימת עילה לתביעה בגין עוולת התקיפה. מקרים אלו מאופיינים בעיקר כאשר הרופא מבצע טיפול רפואי בתובע, נגד רצונו וללא הסכמתו כפי שכתוב בחוק.
לעומת זאת, במקרים מסוימים יכיר בית המשפט בצורך הרפואי לבצע את הטיפול גם ללא הסכמתו של החולה וזאת במקרים של חוסר הכרה, התפתחות רפואית חריגה במהלך ניתוח (כמו כריתת רחם בגין רשלנות בלידה עקב סיבוכים) ועוד.
עוולת התקיפה עלולה לחול גם בנוגע לבדיקות רפואיות מסוימות הנעשות באופן חודרני ופולשני (למשל בטיפולים גינקולוגיים). בשנים האחרונות משתדלים בבתי המשפט להימנע בשימוש בעוולת התקיפה ודיונים רבים מתמקדים בהסכמתו מדעת של מטופל. תלונות בגין טיפול רפואי תוקפני מצומצמות למקרים חריגים ונדירים.
כך הגדירה זאת שופטת בית המשפט העליון דליה דורנר:
"במהלך השנים חל שינוי בהתייחסות לעוולה של תקיפה בשל הפרת רופא את חובת הגילוי המוטלת עליו. חיוב על-פי עוולת התקיפה צומצם רק למקרים קיצוניים שבהם לא הייתה הסכמה כלל מצד המטופל לקבלת הטיפול הרפואי. ואילו במקרים שבהם הופרה חובת הגילוי, כלומר, לא נמסר לחולה מידע מספיק, החליפה עוולת הרשלנות את עוולת התקיפה...
בפסיקתנו, היחס בין עוולת התקיפה לבין עוולת הרשלנות טרם הוכרע, אך בספרות המשפטית הוצבע על הצורך בהחלפת עוולת התקיפה - המשקפת התנהגות אנטי-חברתית - בעוולת רשלנות, שנטען כי היא המבטאת נכונה את מעשה הנזיקין של הפרת חובת הגילוי על-ידי הרופא המטפל".