רשלנות רפואית - סוגיית התקיפה הרפואית

עוולת התקיפה, אשר מוגדרת בסעיף 23 לפקודת הנזיקין, מגדירה תקיפה כשימוש בכוח מכל סוג שהוא, ובמתכוון, נגד גופו של אדם על ידי הכאה, נגיעה, הזזה או בכל דרך אחרת, בין במישרין ובין בעקיפין, שלא בהסכמת האדם או בהסכמתו שהושגה בתרמית, וכן ניסיון או איום, על ידי מעשה או על ידי תנועה, להשתמש בכוח כאמור נגד גופו של אדם כשהמנסה או המאיים גורם שהאדם יניח, מטעמים סבירים, שאכן יש לו אותה שעה הכוונה והיכולת לבצע את זממו.

 

 

במקרים מסוימים של רשלנות רפואית, מתקיימת עילה לתביעה בגין עוולת התקיפה. מקרים אלו מאופיינים בעיקר כאשר הרופא מבצע טיפול רפואי בתובע, נגד רצונו וללא הסכמתו כפי שכתוב בחוק.

 

לעומת זאת, במקרים מסוימים יכיר בית המשפט בצורך הרפואי לבצע את הטיפול גם ללא הסכמתו של החולה וזאת במקרים של חוסר הכרה, התפתחות רפואית חריגה במהלך ניתוח (כמו כריתת רחם במהלך לידה עקב סיבוכים) ועוד.

 

עוולת התקיפה עלולה לחול גם בנוגע לבדיקות רפואיות מסוימות הנעשות באופן חודרני ופולשני (למשל בטיפולים גינקולוגיים).

 

בשנים האחרונות משתדלים בבתי המשפט להימנע בשימוש בעוולת התקיפה ודיונים רבים מתמקדים בהסכמתו מדעת של הרופא. תלונות בגין טיפול רפואי תוקפני מצומצמות למקרים חריגים ונדירים.