איחור באבחון סרטן בתעלת השמע - האם רשלנות רפואית?

התובע נולד בשנת 1983 ובגיל 3.5 היה מעורב בתאונת דרכים. מאז תאונה זו, אשר במהלכה נפגע בראשו, סבל התובע מבעיות שונות בשמיעה. שנה לאחר התאונה המשיך התובע להתלונן על כאבי ראש וסחרחורות ובחלוף עשר שנים אובחן כי הוא סובל מגידול בלוע. לטענת התובע, בין השנים 1981-1982, התלונן הוא פעמים רבות בקופת חולים על כאבי ראש וסחרחורת. לדבריו, אובחן כי הוא סובל מגידול בתעלת השמע ועל כן הוא נותח בשנת 1988. התובע טוען כי לאחר הניתוח הוא נותק עם שיתוק עצב בפנים ושש שנים לאחר מכן סבל הוא מהישנות הגידול. התובע נאלץ לעבור ניתוח נוסף ובשנת 1999 הוגשה תביעה על ידו בגין רשלנות רפואית בסרטן.

עוד מאמרים בנושא:
רשלנות רפואית באיחור באבחון סרטן מסוג לימפומה, מתי ניתן להגיש תביעת פיצויים?
רשלנות רפואית באבחון סרטן כליה גרורתי, מתי ניתן להגיש תביעת פיצויים?
רשלנות רפואית באבחון סרטן הלבלב, מתי ניתן להגיש תביעת פיצויים?
אבחון כושל של סרטן לימפומה מסוג הודג'קין, מתי ניתן להגיש תביעת פיצויים?
רשלנות רפואית בניתוח להסרת גידול סרטני בבלוטת התריס, מתי תוגש תביעה?

הרופאים הנתבעים טענו כי אין להטיל רשלנות רפואית עליהם שכן הגידול באוזנו של התובע לא התגלה בשל מצבו הבריאותי של התובע לאחר התאונה. לשיטתם של הרופאים, מדובר באדם הסובל מגיל צעיר מבעיות שמיעה. אי לכך, תלונות שמיעה שגרתיות אלו אינן יכולות להוות עילה להפנות את התובע לבדיקת MRI. עם זאת, הוכח בבית המשפט כי בשלב זה היה התובע כבר חירש לחלוטין באוזן שמאל. אי לכך, הרופאים היו אמורים לבחון היטב את תלונותיו של התובע ולהגיע לאבחנה רפואית מלאה וברורה. יש לציין כי מדובר בהתרשלות ולא ברשלנות, שכן לא התקיים קשר סיבתי בין האיחור באבחון הגידול לבין הנזקים שנגרמו לתובע מהניתוח.

בית המשפט קבע כי תלונותיו של התובע הצדיקו ביצוע בירור נוירולוגי מעמיק יותר מהבירור אשר נעשה בפועל. אי לכך, מדובר ברשלנות רפואית מצד הרופאים השונים. השופטים הטילו את החבות לנזקיו של התובע על כל הרופאים בחלקים שווים. עם זאת, בית המשפט קבע כי אין לייחס לרופאים רשלנות בדבר נזקיו של התובע מהניתוח הראשון, הן השיתוק והן חזרת הגידול. עם זאת, ניתן היה לאבחן את הגידול השני כבר בשנת 1990. עם זאת, בית המשפט קבע כי חרף הגילוי המאוחר, לא נגרמו לתובע נכויות נוספות מעבר לאלו אשר נגרמו לו בניתוח הראשון.

על רקע האמור, ובהתחשב בנכותו הבסיסית של הנפגע אשר נגרמה עקב התאונה בילדותו, העמיד בית המשפט את שיעור הנכות הרלבנטי על 40%.

בהתאם לכך, נפסקו עבור התובע פיצויים בראשי הנזק הבאים:

כאב וסבל – 1,000,000 ₪,

הפסד השתכרות לעבר ולעתיד לפי 3,000 ₪ לחודש (לעבר החל מחודש דצמבר 1987 ועד למתן פסק הדין).

עזרת הזולת בעתיד לפי 500 ₪ לחודש

הוצאות רפואיות – 30,000 ₪

הוצאות ניידות לעבר ולעתיד – 46,000 ₪.