אבחון מאוחר של סרטן נדיר בצוואר הרחם, האם רשלנות רפואית?

בית המשפט נדרש לדון בתביעה שהוגשה כנגד שתי חברות פרטיות המעניקות שירותים רפואיים, ופתולוג שעבר מטעם אחת מהן. התובעת הלינה כי אבחון סרטן באיחור, אשר התפתח בצוואר הרחם שלה, הביא לצערה לכריתת הרחם.

התובעת, ילידת 1966, פנתה ביוני 1998 לרופא גניקולוג והתלוננה על כאבים בבטן התחתונה ודימום בלתי סדיר מהנרתיק. בסדרת בדיקות (קולפוסקופיה, משטח פאפ וביופסיה) שנערכו לה, אובחנה עדות לזיהום מסוג HPV, אך לא לגידול ממאיר. בבית החולים איכילוב, ששם אושפזה התובעת באותה תקופה עקב כאביה, אובחנה אף דלקת בדרכי המין. התובעת פנתה עם תוצאות הבדיקות באופן פרטי לגניקולוג.

בספטמבר 1998 ערך הגניקולוג לתובעת ביופסיה נוספת מצוואר הרחם, שנלקחה בשיטת הקוניזציה. הבדיקה הראשונה נשלחה עם שתי דגימות נוספות, שנלקחו מן המערערת לאבחון פתולוגי אצל אחת מהחברות הנתבעות. לדגימות אלו צורף מכתב שבו צוין כי אלו נשלחות עקב דמם מתמשך בצוואר הרחם, וכי בביופסיה אובחן זיהום HPV.

הפתולוג קובע מפורשות - אין עדות לגידולים סרטניים

האבחון הפתולוגי בוצע על-ידי פתולוג בכיר, שמצא בחוות דעתו כי קיימת עדות לדלקת חריפה וכרונית של צוואר הרחם. עם זאת, האחרון קבע באופן חד-משמעי ובהדגשה כי אין ברקמה האמורה שנתקבלה כל עדות לדיספלזיה (שינויים בתאי צוואר הרחם היכולים ללמד על מצב טרום סרטני) או סימנים ממאירים.

כאבי המערערת ודימומיה לא פסקו, ובמרץ 1999, לאחר שפנתה לטיפול אצל רופאה אחרת, בבית חולים אחר, ונלקחה ביופסיה נוספת מצוואר הרחם, נמצא כי היא לקתה בסרטן מסוג illoglandular Adenocarcinoma of Cervix. בעקבות בדיקה שלישית, שבגדרה נבחן היקף הגידול הסרטני, בוצע במערערת ניתוח של כריתת הרחם (לרבות החצוצרות), על מנת למנוע את התפשטות הסרטן לבלוטות הלימפה.

הסימנים היו אמורים להדליק "נורות אדומות"

התובעת טענה כי הפתולוג התרשל כלפיה משום שלו היה הסרטן מאובחן עוד בספטמבר 1998 (מועד הגשת תוצאות בדיקות הגניקולוג לחברת השירותים הרפואיים), לא היה צורך בכריתת רחמה. הנתבעים טענו כי הפתולוגיה של הסרטן נשוא תובענה דומה לאלו של מחלות אחרות ושכיחות, אשר גם מהם סבלה התובעת.

בית המשפט המחוזי קבע כי הנתבעים אכן התרשלו כלפי התובעת, וזאת על סמך עדויות מומחים שהובאו בפניו. השופטים סברו כך למרות שהסרטן המדובר הינו נדיר ביותר, וחרף העובדה שקיים קושי ניכר לאבחנו (בשל הדמיון לתסמיני מחלותיה האחרות של התובעת). לדברי השופטים – נתונים שונים בבדיקות התובעת היו אמורים "להדליק נורות אדומות רבות" אצל הפתולוג הבכיר.

גורמים אשר הפתולוג היה אמור להתייחס אליהם:

• הסרטן נשוא התובענה תועד היטב בספרות הרפואית בתחום הפתולוגיה, והרופא הנתבע אף אישר שהכיר סוג סרטן נדיר זה הן מן הספרות המקצועית והן מכנסים שבהם השתתף.
• התובעת הייתה באותה עת בגיל שבו יש סיכון מוגבר לפיתוח סרטן זה.
• הפתולוג ידע שהתובעת סובלת אף ממחלה המקשה על אבחון הסרטן.
• הדגימות שנאספו בבדיקה הראשונה היו "פירורים קטנים מפני השטח ללא רקמה מתחתיה" (המקשים מאד על יכולת האבחון).

בית המשפט המחוזי קבע איפוא כי "בנסיבות כגון אלה לא יכול היה ולא צריך היה הפתולוג להגיע למסקנות פסקניות". עוד צוין שאף המומחים מטעם ההגנה העידו שאילו היו נתקלים (ככלל – לא דווקא במקרה דנן) בביופסיה חסרה, או הייתה עומדת בפניהם הכרעה בממצא פתולוגי קשה לאבחנה, היו נוהגים אחרת.

בית המשפט קבע כי היה על הפתולוג לבחון לעומק את המקרה שלפניו, ולנקוט אחד מכמה צעדים מקובלים, קרי: לבחון שוב את הדגימות, לבקש מהגניקולוג של התובעת דגימת רקמה רחבה יותר, או להתייעץ בעמית למקצוע.