סירוב לעבור ניתוח, האם מדובר ברשלנות רפואית?

בית המשפט נדרש לדון בתביעה שהוגשה בגין רשלנות רפואית של רופאי קופת חולים כללית. התובע, יליד 1935, טען בבית המשפט כי למרות שנקבע לו תור לניתוח רלבנטי, בית החולים (הנתון תחת שליטת קופת חולים כללית) לא השכיל לזמנו לבצע את ההליך הנדרש. לשיטתו של התובע, אי ביצוע הניתוח, למרות ההחלטה הברורה על הצורך בקיומו, עלתה כדי רשלנות רפואית בניתוח.

טענתה המרכזית של הנתבעת הייתה כי התובע סירב לעבור את הניתוח, ועל כן לא בוצע ההליך. הנתבעת הסתמכה בטענותיה על טופס הצגת חולה לניתוח לב, עליו נרשם באופן לאקוני – "חולה לא רוצה לעבור ניתוח".

עם זאת, התובע העיד בבית המשפט כי לא נשאל כלל להסכמה לניתוח ובטח לא הביע סירוב לכך. "מדוע אסרב להמלצה של הרופאים אשר יכולה להציל את חיי", תהה התובע בתצהירו.

הרופאים לא מצליחים להוכיח כי התובע סירב לעבור את הניתוח

בית המשפט בחן את הראיות אשר הונחו בפניו וקבע כי הנתבעת לא עמדה בנטל הדרוש להוכיח כי התובע סירב לעבור את הניתוח. הנתבעת התבקשה להוכיח את מהימנותו של טופס חזרת החולה, אך לא השכילה להביא לעדות את הגורמים המעורבים בעניין. מזכירת המחלקה לניתוחי חזה העידה בבית המשפט כי לא מדובר בדברים שנכתבו על ידה, והטילה את האחריות לכך על המזכירה הראשית. עם זאת, הנתבעת לא הביאה את המזכירה הראשית לעדות ועניין זה עמד בעוכריה בבית המשפט.

הנתבעת אמנם הגישה חוות דעתו של גרפולוג, לפיה הייתה סבירות גבוהה שמשפט זה נכתב על ידי מזכירת המחלקה, אך בכל מקרה האחרונה לא אישרה כי שוחחה עם התובע. כמו כן, מזכירת המחלקה העידה בבית המשפט כי במקרים בהם חולה לא היה מעוניין לעבור ניתוח, הנוהל הקובע היה להעביר את דבריו למזכירה הראשית. מכאן עלה כי התובע לא הביע סירוב, והוראה כזו לא עברה בין המזכירות.

הנתבעת טענה כי התובע קיבל שיחת טלפון מבית החולים "כרמל", בו היה אמור הוא לעבור את הניתוח. לשיטתה של הנתבעת, במהלך שיחה זו סירב התובע לעבור את הניתוח. התובע טען בבית המשפט כי במהלך שיחה זו הוא נשאל האם עבר את הניתוח, וענה בשלילה. השופטים אמנם קבעו כי תשובתו זו הינה תמוהה (אדם המצפה לניתוח קריטי חייב להתעניין יותר כאשר הוא מקבל טלפון מבית החולים), אך בינה לבין סירובו לעבור הניתוח המרחק היה רב.

האם היה על הרופאים לדאוג שהתובע את יעבור הניתוח?

עורך הדין מטעם הנתבעת תלה יהבו בפסיקה של בית המשפט המחוזי, אשר בה נקבע כי אין לקבוע רף רשלנות בכך שהרופא לא "נדנד" לחולה לעבור טיפול מסוים. עם זאת, השופטת כתבה בפסק הדין כי התנהגות התובע במקרה דנן איננה יכולה להשליך על רף רשלנות הרופאים הנתבעים, כאשר הנתבעת בעצמה הבינה את חשיבות ההליך. שאלה זו, הייתה בעלת השלכות לגבי רשלנותו התורמת של התובע לנזקיו, אך לא היה בה בכדי לשמוט את הקרקע מתחת לרשלנות הנתבעת, כתבה השופטת.

"גם אם הייתי מקבלת את טענת הנתבעת לפיה בשיחה טלפונית עם מזכירה ממחלקת ניתוחי לב הביע התובע את סירובו לביצוע הניתוח – לא היה בכך כדי לפטור את הנתבעת מאחריות", כתבה השופטת, "באשר בנסיבות שכאלה חלה חובה על הרופא המטפל לפנות אל תובע, לשמוע הסבריו מדוע הוא מסרב לניתוח, לבחון את מצבו ולהעמידו על הסיכונים שבסירובו".