ניתוח מצומצם למרות הסכמה מדעת לניתוח מקיף - רשלנות?

מטופלים רבים מגישים מדי שנה תביעות בגין רשלנות בניתוחים. אחת הטענות הנפוצות בעניין זה הינה העדר הסכמה מדעת להליך הרפואי. תובעים נוטים לטעון כי לא ניתנה מצידם הסכמה לניתוח כפי שבוצע ועל כן מדובר ברשלנות רפואית המזכה בפיצויים. עם זאת, לא כל סטייה מההליך הרפואי אשר דובר עליו מראש הינה רשלנות. לדוגמא, במקרה אשר הונח לפתחו של בית המשפט המחוזי, טענה תובעת כי היא הסכימה על ניתוח מקיף אך הרופא המנתח ביצע ללא הסכמתה ניתוח מצומצם. יצוין כי לתובעת לא נגרמו נזקים גופניים בגין הניתוח המצומצם. בית המשפט קבע כי למרות שלא ניתנה הסכמה מפורשות מראש לניתוח שבוצע, לא מדובר ברשלנות.

עוד פסקי דין בנושא:
מחט נותרה במהלך ניתוח קיסרי בבטנה של המטופלת
רשלנות רפואית במהלך ניתוח לתיקון בקע טבורי
האם הניתוח לתיקון הזעת יתר בידיים בוצע ברשלנות?
האם ניתוח קיסרי היה מונע את הנזק שנגרם לתינוק?
במהלך ניתוח לכריתת רחם נוצר נקב של המעי

התובעת סבלה במשך שנים מדליות ברגלה וזמן רב טופלה באופן שמרני בלבד. לאחר שטיפול זה לא הועיל עוד, הומלץ לתובעת לעבור ניתוח להסרתם של הורידים הבולטים. ההמלצה לניתוח פרופ' ה. בדצמבר 2000. הניתוח התבצע כחודש לאחר מכן בבית החולים רמב"ם בחיפה. במשך שלוש שנים וחצי לא התלוננה התובעת על כאבים או נפיחויות ברגל, ותלונה ראשונה בתיק הרפואי הופיעה ביוני 2004.

התובעת הגישה תביעה בגין רשלנות רפואית בניתוח ולטענתה בוצע בה הליך רפואי בלתי יעיל ובלתי מתאים. לטענתה, הניתוח אשר בוצע בפועל היה שונה משהוסבר לה והתברר לה כי במהלכו נכרת גם וריד מרגלה השנייה, ללא ידיעתה וללא הסכמתה. שני הצדדים הציגו חוות דעת רפואיות אשר המרחק ביניהם היה רב. אי לכך, בית המשפט מינה מומחה מטעמו אשר יעמוד על הדברים ויבחן האם ההליך אשר בוצע אצל התובעת היה סביר או רשלני.

המומחה מטעם בית המשפט קובע: לא הייתה רשלנות

לגבי סוג הניתוח, התובעת טענה כי תוכנן לבצע לה ניתוח מקיף, אך למרות חתימה על טופס ההסכמה מדעת על ניתוח זה, הרופאים בחרו לבצע ניתוח מצומצם יותר. הרופאים טענו כי הבחירה בניתוח המצומצם הייתה בשל מצבה הרפואי של התובעת, כפי שהוא התברר במהלך הניתוח, ומתוך כוונה לחסוך מהתובעת הליכים מורכבים יותר. כמו כן, נטען כי לא קיים קשר סיבתי בין מצבה של התובעת כיום, לבין הניתוח שבוצע. לראיה, התובעת לא התלוננה במשך שנים על כאבים או נפיחויות. למעשה, נטען כי מצבה נובע ממחלה כללית ממנה היא סובלת.

בית המשפט קבע כי יש לדחות את התביעה. לאחר סקירת העדויות אשר הוצגו בפניו, קבע בית המשפט כי יש לקבל את קביעתו של המומחה אשר מונה מטעמו. הלכה פסוקה היא כי כאשר בית המשפט ממנה מומחה רפואי מטעמו, סטייה מקביעתו תיעשה במקרים חריגים ורק כאשר ישנה טעות בולטת בחוות דעתו.

במקרה דנן, בית המשפט קבע כי לא הייתה כל סיבה לסטות מחוות דעתו של המומחה מטעמו. המומחה אישר אמנם כי הניתוח אליו הפנתה התובעת היה הניתוח המקובל והמתאים ביותר לחולים הסובלים מדליות, אך גם ניתוח כריתה מקומית (מה שבוצע בפועל) היה סביר בשל מצבה של התובעת עובר לניתוח. הדברים הצטרפו לכך שהתובעת לא התלוננה על כאבים או נפיחויות במשך תקופה ארוכה מאד.

העדר הסכמה מדעת?

התובעת טענה כי ההסבר אשר היא קיבלה לפני הניתוח, והניתוח עליו חתמה בטופס ההסכמה, היה ניתוח אחר מאשר הניתוח אשר בוצע בפועל. לטענתה, מדובר אפוא בהליך רפואי שנעשה בגופה ללא הסכמה מדעת. הרופאים טענו, מנגד, כי השם אשר נרשם בטופס ההסכמה הינו שם כולל למספר ניתוחי ורידים, ובמסגרת שם זה נכלל גם הניתוח אשר בוצע לתובעת בפועל.

עוד מאמרים בנושא:
רשלנות רפואית בניתוח עיניים לתיקון פזילה, מתי ניתן לתבוע פיצויים?
רשלנות רפואית בניתוח להחלפת מפרק ירך, מתי ניתן לתבוע פיצויים?
רשלנות רפואית בניתוח לכריתת גידול במוח, מתי תוגש תביעת פיצויים?
רשלנות רפואית בניתוח להסרת גידול סרטני בבלוטת התריס, מתי תוגש תביעה?
רשלנות רפואית בניתוח לכריתת תוספתן, איך אפשר לקבל פיצויים?

בית המשפט דחה את טענת "השם הכולל" אך קבע כי לא מדובר בהפרת ההסכמה מדעת. הרופא המנתח העיד כי הוא החל בסימון הורידים ותוך כדי כך הודיע לתובעת כי הוא ינסה להימנע מהוצאת הוריד באופן מלא כל אימת שהמצב אשר יתגלה לעיניו יאפשר זאת. על אף שהתובעת קיבלה הסבר לגבי ניתוח מסוים, ובפועל נעשה ניתוח מצומצם יותר, בית המשפט קבע כי התובעת קיבלה הסבר מלא מהמנתח לגבי ההליך הצפוי.

במקרה דנן, הניתוח לא נכפה את התובעת ולה היה ספק כי ניתנו לה הסברים רבים בקשר להליך הרפואי אשר הולך להיות מבוצע. יתרה מכך, גם אם התובעת הייתה סבורה כי הניתוח הולך להיות מקיף, ולמעשה נעשה לה ניתוח קל יותר, אין לומר כי לא התקיימה במקרה זה הסכמה מדעת. לא מוטלת על רופא אחריות לפיצוי מטופל בעקבות נזק אשר נגרם בשל הפרת חובת הגילוי, אלא אם הוכח כי סביר להניח שהמטופל היה ממאן לקבל הטיפול. דהיינו, חייב להיות קשר סיבתי בין העדר הסכמה מדעת לבין סירוב אפשרי. דהיינו, ממילא לא התקיים הקשר הסיבתי הנדרש וזאת משום שהתובעת לא הבהירה בתצהירה את האופן שבו הסבר אחר היה משנה את מהלכיה.