האם המטופל נתן הסכמה מדעת לביצוע ניתוח Lasik לתיקון ראיה בלייזר?

ההלכה הפסוקה קובעת באופן מפורש כי טיפול רפואי חייב להינתן תוך הסכמה מדעת של המטופל לעריכתו. סעיף 13 לחוק זכויות החולה קובע כי הסכמה מדעת כוללת את המידע הרפואי הדרוש, באורח סביר, בכדי לקבל החלטה בדבר ביצוע ניתוח כזה או אחר. במסגרת הפרטים אשר חייב הרופא למסור לחולה יש למנות את הדיאגנוזה הרפואית, מצבו של המטופל, תיאור מהותו של ההליך הרפואי, מטרתו, התועלת הצפויה, הסיכונים והסיכויים וכדומה.

במסגרת תביעה אשר הוגשה כנגד בית החולים אסף הרופא, אשר עילתה רשלנות רפואית בניתוח לייזר לתיקון ראיה, טען התובע כי נערך לו ניתוח ללא הסכמה מדעת. לטענתו של התובע, בעקבות הניתוחים נגרמו לו נזקים ישירים לראיה וכעת מצבו הינו קשה. עם זאת, בית החולים טען כי התובע קיבל את מלוא המידע הדרוש ואף מעבר לכך. לטענת בית החולים, הנזקים מהם סובל התובע הינם נזקים ידועים לניתוח הלייזר והתובע ידע אודותם בטרם הסכים על ביצוע הניתוח.

עוד מאמרים בנושא:
רשלנות רפואית בניתוח לייזר להסרת משקפיים
רשלנות רפואית בהסרת שיער בלייזר

יש לציין כי התובע הגיע לבצע את הניתוח בבית החולים אסף הרופא, זאת לאחר שבדק את אפשרות ביצוע הניתוח במכונים אחרים. הבחירה בבית החולים הנתבע הייתה בשל שמו של המוסד הרפואי כמתמחה בניתוחי לייזר. התובע טען כי על פי הפסיקה, במקרים בהם מדובר בניתוחי בחירה, היקף חובת הגילוי הוא נרחב למדי. זאת משום שמדובר בהליך רפואי אשר לא היה מיועד למנוע סכנה מיידית לחייו.

התובע חתם על טופס הסכמה מדעת ביום הניתוח

בבית המשפט נקבע כי יש לדחות את תביעתו של התובע. השופטים ציינו כי לא הייתה מחלוקת לגבי העובדה שהתובע חתם על טופס הסכמה מדעת ביום הניתוח. בטופס זה, הביע התובע את הסכמתו שיבוצע בעיניו טיפול קליני במכשיר לייזר על מנת לתקן את ליקוי הראיה. במסגרת טופס ההסכמה, אישר התובע כי הוא מודע למספר סיכונים הגלומים בניתוח. התובע טען בתחילה כי לא קרא את המסמך, לאחר מכן הודה כי אינו זוכר עם קרא, ולבסוף העיד כי קרא את המסמך תוך שהוא מבין אותו לחלוטין. למעשה, התובע טען כי חתם על המסמך כחצי שעה לפני הניתוח.

הלכה פסוקה היא כי אי מילוי חובת הגילוי עולה כדי רשלנות רפואית או תקיפה, המחייבת את המזיקים לשלם פיצויים, רק כאשר הוכיח הניזוק כי היה נמנע מהטיפול הרפואי. לאמור, לו היה מצליח התובע להוכיח שבמידה והיה יודע על הסכנה המדוברת, היה מוותר על הניתוח, יכול להיות שינתן היה לקבל את התביעה. מטבע הדברים, מדובר בענין אשר קשה להוכיחו, שכן ברי שבדיעבד, לאחר שהתגלה נזק, כל מטופל יאמר שאילו היה יודע את מלוא הסיכונים, על כל משמעויותיהם, הוא לא היה מסכים לעבור את הניתוח. אולם, מראש, נוטה האדם, בדרך כלל, לייחס משקל קטן יותר לסיכונים ומשקל גדול יותר לתקווה שהניתוח יצליח.

עוד פסקי דין בנושא:
לאחר ניתוח לייזר להסרת משקפיים, התובעת התעוורה בעין אחת
פגיעה באוטונמיה בעקבות אי מתן הסכמה מדעת לניתוח לייזר לתיקון ראיה
פיצויים בעקבות הסרת שיער בלייזר ופגיעה באוטונומיה
כתמים לבנים לאחר הסרת שיער בלייזר - האם רשלנות בטיפול קוסמטי?
קרטוקונוס לאחר ניתוח לייזר לתיקון ראייה - האם רשלנות רפואית?

השופטת קבעה כי במקרה דנן ניכר שמדובר בתובע אשר חקר לעומק את תחום ניתוחי הלייזר. כמו כן, ניתן היה לראות כי הרופאים הנתבעים עמדו לצידו של התובע לאורך כל הדרך, הן לפני הניתוח, הן במהלך הבדיקות, והן לאחר הטיפולים. התובע היה יכול להפנות לנתבעים שאלות רבות ואף הרופאים העידו כי האחרון התעניין בסיכויי ההתעוורות. לטענתם, נאמר לתובע כי ישנם סיכויים קלושים להתעוורות, ומקרים בודדים בלבד אירעו ברחבי העולם.

עם זאת, התובע המשיך בהליכים הרפואיים וכלשונו – "רציתי להיפטר מהתלות במשקפיים". בפסק הדין נכתב כי ניכר שהתובע היה להוט לבצע את הניתוח, וחרף הסכנה בעיוורון, החליט לבצע את ההליך בשל סיכוייו הטובים. השופטת קבעה כי כל אלה מצביעים על להיטותו של התובע לבצע את הניתוח (והניתוח המתקן) ומחייבים מסקנה לפיה גם לו היה נאמר לו שהוא עלול להיקלע למצב ראייה בו הוא נמצא היום, או אף להתעוור, הוא היה בוחר לבצע את הניתוח. "לפיכך, אין הנתבעים חייבים בתקיפה או בהתרשלות ולא היה מקום לחייבם בפיצוי התובע (גם לו היו נגרמים לו נזקים בשל הניתוחים)", נכתב בפסק הדין.