רשלנות רפואית בניתוח שלאחר המוות, מתי ניתן להגיש תביעה?

ניתוח שלאחר המוות מתבצע כדי לברר את סיבת המוות של אדם שנפטר במוסד רפואי וגם כאשר קיים חשד למוות לא טבעי שקשור בעבירה, רשלנות או הזנחה, בהוראת בית משפט, משטרה או רופא מחוזי של משרד הבריאות.

כדי לבצע את ההליך, יש לקבל אישור מבני משפחתו של הנפטר, אשר זכותם להתנגד לכך כולל: בן זוגו של הנפטר, הוריו, הורי הוריו, ילדיו, אחיו ואחיותיו. עם זאת, ניתן לנתח גופה גם ללא אישור המשפחה, במקרים שבהם קיים חשש לבריאות הציבור, כדי למנוע את הסכנה, או במקרים של אירוע רב נפגעים, כמו בעת מלחמה.

ניתוח שלאחר המוות נחוץ לעתים לצורך הגשת תביעות רשלנות רפואית, אשר סובבות סביב שאלת הראיות והרשומות הרפואיות. על פי רוב, התובעים מנסים להציג ראיות המוכיחות שהתנהלותם של הרופאים הייתה רשלנית, והרופאים טוענים כנגדם שהטיפול היה במסגרת מבחן הרופא הסביר.

היות שמדובר בתביעות שבהן קיימים פערים מיוחדים על בסיס ידע מקצועי, בין התובעים לנתבעים, ישנה חשיבות גדולה לרשומות הרפואיות ולגיליונות המעקב הנוגעים בדבר. לדוגמה, מרשמי תרופות שניתנו בקופת חולים, גיליון ניתוח, תלונות של המטופל באוזני האחיות בבית החולים ועוד. מהו משקלה, אם כן, של נתיחה שלאחר המוות. האם במקרה שבו החולה נפטר בבית החולים, והמוסד הרפואי לא ביצע נתיחה לאחר המוות, או לא הציע לבצע נתיחה זו, מדובר בגרימת נזק ראייתי לתובעים.

מתי צריך להודיע על הצורך בנתיחת הגופה?

נתיחה לאחר המוות נעשית בהתאם להוראות תקנות בריאות העם (הודעה על פטירות ואירועים מיוחדים), תש"ם-1980, או בהתאם לחוק חקירת סיבות מוות, תשי"ח-1958. תקנות בריאות העם קובעות באילו מקרים חובה על מוסד רפואי לדווח על מותו ולמי. חוק חקירת סיבות מוות קובע מתי חייב מנהל בית החולים להציע על נתיחת גופה, כיצד יש להציע הצעה זו ומה יש לעשות במידה והמשפחה מסרבת.

הסיבות שבהן על בית החולים להציע נתיחה גופה, כאשר אדם נפטר במוסד רפואי:

פטירה בתוך 24 שעות מזמן קבלת אדם לאשפוז, פרט לפטירה כתוצאה ממחלה ממושכת או כרונית.

פטירה שאירעה כתוצאה ממתן תרופה, עירוי דם או עירוי שאינו עירוי דם.

פטירה תוך כדי ניתוח או פעולה פולשנית אחרת. או שבוע לאחר ביצוע טיפולים מהסוג הנ"ל.

פטירה לאחר ניתוח או פעולה פולשנית במידה והנפטר לא התאושש מהם לפני פטירתו.

פטירת אישה במהלך הריון או לידה, או בתוך חודש וחצי מיום הלידה. פטירה מסיבה הקשורה להריון או ללידה תוך שנה כתוצאה מסיבה הקשורה ללידה.

פטירה כתוצאה ממעשה התאבדות.

פטירה שלגביה החליט מנהל המוסד הרפואי או מנהל קופת חולים, כי יש למנות ועדת בדיקה כמשמעותה בחוק זכויות החולה.

האם המשפחה יכולה לסרב?

תקנה 2א מוסיפה כי באירועי המוות שבהם קמה חובה למתן הודעה על הפטירה, יש למשפחה הזכות לסרב לביצוע נתיחה שלאחר המוות. במידה ובן המשפחה מסרב להסכים לניתוח הגופה, עליו לחתום על כך בטופס סירוב. במקרים שבהם בן המשפחה מסרב לחתום על טופס הסירוב, חייב מנהל המחלקה למלא את הטופס בעצמו וליד שמו של בן המשפחה לרשום – "מסרב לחתום".

בית החולים אינו חייב לדווח על מקרה מוות אשר לא אירע בין כתליו. במקרים שבהם אירע המוות בתוך בית החולים, רשאית המשפחה לסרב לביצוע הנתיחה שלאחר המוות.

סיבות נוספות להחלטה על ביצוע ניתוח לאחר המוות

בהתאם לסעיף 19 לחוק חקירת סיבות מוות, תשי"ח-1958, קיימת ליועץ המשפטי לממשלה רשות להחליט על ביצוע נתיחה שלאחר המוות באחד מן המקרים הבאים:

חשש שסיבת מותו של המנוח אינה טבעית.

חשש שמותו של המנוח נגרם בעבירה.

מת אדם בהיותו נתון במעצר או מאסר.

מת אדם בהיותו מאושפז בבית חולים לחולי נפש או במוסד סגור לילדים מפגרים.

מלבד היועץ המשפטי לממשלה, רשאים גם קציני משטרה, רופאים או כל אדם מעוניין (בן משפחה של המנוח) לבקש מאת שופט בית המשפט השלום שבתחום שיפוטו אירע המוות (או נמצאה הגופה) לחקור את סיבת המוות. הוראות חוק זה מקנות לבן משפחתו של הנפטר היתר לבקש את נתיחת הגופה במקרה בו קיים חשד כי אין מדובר במוות טבעי.

חשוב לציין כי בית החולים אינו חייב להורות על הצורך בביצוע נתיחה שלאחר המוות בכל מקרה שהוא. עם זאת, במידה והרופאים בבית החולים לא הציעו לבצע נתיחה זו, למרות שהמוות עונה על הדרישות בתקנות בריאות העם, קיימת עילה להעברת נטל הראיה כנגדו בהליך משפטי.

במקרה מסוג זה, בני המשפחה התובעים נדרשים להוכיח בפני בית המשפט שאכן לא נאמר להם דבר לגבי הצורך בנתיחה שלאחר המוות ואין הם הבינו את משמעות הבדיקה. כמו כן, נטל הראיה אינו עניין של מה בכך, ותביעות משפטיות רבות קמות ונופלות בגין היכולת של צד אחד להוכיח את טענותיו בהיקף של למעלה מ-50%.