רשלנות רפואית בניתוח בלוטת התריס, מתי תוגש תביעה?

בלוטת התריס נמצאת בחלקו הקדמי של הצוואר מתחת לפיקת הגרון ומורכבת משתי אונות. הבלוטה מפרישה הורמונים אשר משפיעים על פעילות הגוף, כולל חילוף חומרים, לחץ דם, דופק, פוריות ועוד. בעיות בתפקוד עלולות להוביל לחוסר איזון הורמונלי הגורם לעודף או לתת פעילות של הבלוטה. כמו כן, תפקוד לקוי של הבלוטה עלול להעיד על גידול סרטני או גידולים המפריעים לנשימה ולאכילה.

אבחון של בעיות בתפקוד בלוטת התריס נעשה באמצעות בדיקת אולטרסאונד ובדיקת דיקור במחט עדינה, כדי לשאוב כמות קטנה של חומר מהקשרית החשודה ולאפיין אותה. לעתים יש צורך לבצע ביופסיה, בדיקת CT, דיקור במחט עבה ובדיקות הדמיה נוספות כדי לסייע בהחלטות הטיפוליות. במקרים של סרטן בלוטת התריס הטיפול בדרך כלל כרוך בהסרה מלאה או חלקית של הבלוטה, ואף לעתים יש צורך גם בביצוע כריתה צווארית.

רשלנות רפואית בניתוח בלוטת התריס יכולה לבוא לידי ביטוי באבחון לקוי או מאוחר של מחלות בבלוטת התריס, וכן עקב ביצוע הליך רפואי ללא מתן הסכמה מדעת, החלטה על טיפול בלתי מתאים, ביצוע הליך כירורגי בחוסר מקצועיות ומיומנות תוך הפרת חובת הזהירות של הרופא כלפי המטופל, היעדר מעקב לאחר ביצוע הניתוח ועוד.

כדי להגיש תביעה בגין רשלנות רפואית בניתוח בלוטת התריס, יש לפנות אל מומחה רפואי, כדי שניתן יהיה לבסס את עילת התביעה ולהוכיח כי קיים קשר סיבתי בין הנזק שנגרם למטופל לבין מתן טיפול רשלני. במקרה שהתביעה תתקבל, בית המשפט יפסוק לתובע פיצויים על פי חומרת הנזק שנגרם לו, כולל: קיצור תוחלת חיים, אובדן כושר השתכרות, כאב וסבל, הוצאות רפואיות וכדומה.

שיתוק במיתרי הקול בעקבות ניתוח רשלני לכריתת בלוטת התריס

לאחרונה הוגשה תביעה בגין רשלנות בניתוח כריתת בלוטת התריס בבית המשפט המחוזי בחיפה. מדובר בתובעת אשר טענה כי היא הגיעה למרכז הרפואי לשם איזון בלוטת התריס וכשישה ימים לאחר מכן עברה ניתוח לכריתת בלוטת התריס תת שלמה.

טרם כניסתה לניתוח, טענה התובעת, נבדקו מיתרי הקול שלה ותנועתיותם הייתה תקינה. יומיים לאחר הניתוח נבדקה התובעת אצל רופא אף אוזן גרון אשר קבע כי מיתר קול ימני משותק ואין כל תנועתיות במיתרי הקול. בית המשפט נדרש להכריע האם מדובר במקרה של רשלנות רפואית בניתוח והאם התובעת תהיה זכאית לפיצויים.

מומחה מטעם בית המשפט, מתחום אף אוזן גרון, קבע כי התובעת סובלת מנכות צמיתה בשיעור של 10% לאחר הניתוח, וזאת לפי תקנות המוסד לביטוח לאומי הנוגעות לצרידות קבועה בצורה ניכרת ללא קושי בקליטת הדיבור. אף אחד מהצדדים לא חקר את המומחה או הפנה לו שאלות הבהרה. 

המחלוקת בין הצדדים עסקה בשאלת החבות והרשלנות. התובעת טענה כי רשלנות הנתבעת באה לידי ביטוי בשתי מסקנות – עדיפות לטיפול במנות גבוהות של יוד 131 וללא התערבות כירורגית, והעדר זיהוי העצב החוזר בטרם כניסתו לגורגרת. לטענת המומחה מטעם התובעת, הנתבעים לא עשו דבר על מנת למנוע את המקרה המצער.

האם הוכח קשר סיבתי בין הניתוח לנזקי התובעת?

בית המשפט התייחס לשתי טענותיה של התובעת. ראשית, בית המשפט קבע כי בניגוד לדברי התובעת, החלטתם של הרופאים לבחור בניתוח כירורגי על פני טיפול תרופתי הייתה סבירה. השופטים קבעו כי בעניין זה ניתן להתייחס לניתוח כמידתי וסביר, וזאת לאור עברה הרפואי של התובעת ומצבה הרפואי.

לגבי טענות התובעת לכך שנוצר סיבוך במהלך הניתוח אשר המנתח הסביר היה יכול למנוע, בית המשפט קבע כי יש ממש בדברים אלו והם אף נתמכים בחוות דעת רפואית שניתנה על ידי מומחה בית המשפט.

לפני הניתוח היו מיתרי הקול של התובעת תקינים. לאחר הטיפול הרפואי התובעת סבלה משיתוק מלא של מיתר אחד ופגיעה בתנועתיות של מיתרים נוספים. מומחה מטעם בית המשפט קבע במפורש כי הנזק הגופני נגרם בעקבות הניתוח ועל כן יש להכיר בקיומו של קשר סיבתי בין הניתוח לבין הנזק, כלומר מדובר במקרה של רשלנות רפואית. 

לגבי השאלה האם היה זה סיבוך אפשרי, והאם ניתן היה לדחות את טענת הרשלנות בבחינת חוכמה לאחר מעשה, תהו השופטים כי עניין זה לא נבחן על ידי משלוח שאלות למומחה הרפואי וכן לא נעשתה אליו התייחסות מפורשת בחוות הדעת. אי לכך, נקבע כי חוות הדעת מוכיחה את הקשר הסיבתי בין התנהלות הניתוח ובין הנזק שנגרם לתובעת.

בית המשפט קבע, עם זאת, כי הניסיון של התובעת להציג את נכותה כנכות תפקודית חמורה, כאשר היא מועסקת בהנהלת בית חולים, אין לה על מה להסתמך. מדובר באישה אשר סובלת מנכות בשיעור 10%. בניגוד למורה, אשר נדרש לדבר מול קהל במשך כל שעות היום, התובעת מועסקת במשרדי החברה וכל ניסיון להציג את נכותה כתפקודי עלול לפגוע בתובעת בהמשך נקבע.