האם רופאים מוכרחים לידע את החולה לגבי אופציות על ניתוחים בחו``ל?

תביעות רבות שעניינן רשלנות רפואית בניתוחים עוסקות במידע אשר ניתן לחולה במסגרת ההכנה לניתוח. לא פעם ולא פעמיים טוענים תובעים בבית המשפט כי לא ניתן להם כל המידע הדרוש לפני ביצוע הניתוח. יש לציין כי חוק זכויות החולה, אשר חוקק ב-1994, מכיר בזכות זו של החולה למתן הסכמה מדעת להליך רפואי – וקובע כי מדובר בחובה חקוקה. עם זאת, פעמים רבות תביעות העוסקות בסוגיה משפטית זו סובבות סביב שאלות מוסריות ומהותיות ביחסי רופא-חולה.

תביעה שהונחה לפתחו של בית המשפט המחוזי עסקה ברשלנות רפואית כביכול של מנתח נוירולוג במהלך ביצוע ניתוח לכריתת גידול בראשו של מטופל.

האם התובע ידע על אופציית הניתוח הנוספת?

התובע טען כי הוא למעשה לא נתן את הסכמתו מדעת לניתוח כאשר לשיטתו, לא נמסר לו מידע הולם לגבי הניתוח, ולכן מדובר בהסכמה שלא מדעת. התובע הציג בפני בית המשפט סוגיה משפטית – האם היה על הרופאים ליידע אותו לגבי סיכויי הצלחת הניתוח בגרמניה, לעומת ישראל, באופן בו תהיה לו האפשרות לעבור את ההליך בחו"ל?

בנוסף, התובע טען כי בתקופה נשוא התובענה, היו בארץ שיטות ניתוחיות שונות להוצאת גידולים, עם סיכויים וסיכונים שונים בהתאם. לדבריו, רופאי הדסה מנעו ממנו מידע זה ואפשרות בחירה, ובטופס ההסכמה בכתב של התובע לניתוח, לא פורט הסבר ראוי על סיכויי הניתוח.

בית המשפט התייחס לטענה השנייה, תוך שהוא בוחן את חקירתו הנגדית של המומחה הרפואי מטעם ההגנה. על פי עדות זו, ההצלחה האפשרית של הניתוח באחוזים גבוהים בהרבה, בין גרמניה לישראל, לא הוכחה בבית המשפט. ברם, השופטים ציינו כי הניתוח דנן התבצע על ידי אחד מן המומחים לתחום בישראל, ואל לתובע כי ילין על ניסיונו של הרופא.

כמו כן, בית המשפט הוסיף כי התובע לא הוכיח שלו הייתה ניתנת לו האפשרות לעבור את הניתוח בגרמניה – הוא היה עושה זאת הלכה למעשה. עורך הדין מטעם ההגנה טען בבית המשפט, ובצדק, כי הניתוח בגרמניה היה עלול להיות יקר בהרבה מן הניתוח בארץ, ועל כן התובע היה אמור לשלם אותו מכיסו. זאת בניגוד לניתוח בישראל, הממומן על ידי המדינה וקופת החולים.