מהו הנזק הראייתי?
תלונות בגין רשלנות רפואית בניתוח נגזרות מדיני הנזיקין והמשפט. מאמרים ופסיקות רבות בתחום הנזיקין עוסקים בסוגיית ההרתעה של נתבעים אשר מעלימים ראיות על מנת למנוע מהתובעים להוכיח טענותיהם (שכן נטל ההוכחה מוטל על כתפי התובע).
העברת נטל ההוכחה
במקרים של רשלנות רפואית, פעמים רבות ישנם פערי מידע בין התובע לנתבע ולעיתים סומך התובע את טענתו על הרישום הרפואי ותיעוד ההליך הרפואי. לדוגמא, כאשר מנסה אדם להוכיח כי הוענקה לו במהלך הניתוח תרופה אשר הסבה לו את הנזק נשוא תביעתו, תלוי הוא בתיעוד הרפואי של הליך הניתוח המפרט את התרופות אשר הוענקו לו במהלכו.
במידה והמוסד הרפואי איננו משכיל להמציא גיליון רפואי מסודר ומתועד של ההליך, לרבות שמות התרופות שהוענקו למטופל, עלול לעבור נטל ההוכחה לכתפיהם של הנתבעים.
להעברת נטל ההוכחה ישנה משמעות רבת מעלה שכן במידה ולא הצליחו הרופאים או המוסד הרפואי להוכיח מעל ספק סביר (של 51%) כי לא התרשלו בתפקידם ועמדו במבחן ה"רופא הסביר", תתקבלנה טענותיו של התובע.
דוגמא נוספת לגרימת נזק ראייתי המעביר את נטל ההוכחה לכתפי הנתבעים ניתן למצוא כאשר הרופאים מיאנו לבצע בדיקה כלשהיא אשר, לטענת התובע, היה בה כדי למנוע את הנזק נשוא תביעתו. במידה וייקבע כי יש ממש בטענותיו (אפילו אם הן עמומות בבסיסן), יהיה על הצוות הרפואי להוכיח כי לא היה בין ממצאי הבדיקה מדוברת לבין קרות הנזק קשר סיבתי מעל לרף הספק הסביר.
בתי המשפט נוטים להתייחס בחשדנות כלפי עדויות בעל פה המוענקות על ידי רופאים ורואים בתיעוד רפואי מדויק ומהימן חשיבות ממעלה ראשונה. השופטים מכירים בכך כי רופא, אשר מטפל בעשרות חולים מדי יום, איננו יכול לזכור כל חולה וחולה, או כל טיפול וטיפול. אי לכך, רק רישום רפואי מדויק, יותיר את נטל ההוכחה על כתפי התובע.