חובת נוכחות רופא פרטי להיות בחדר הלידה ולבצע את הלידה

האם פנייתם של התובעים לעריכת מעקב הריון באופן פרטי, מקימה חובה לרופא המטפל להיות נוכח בחדר הלידה בעת ביצוע הלידה? סוגיה זו הונחה לפתחו של בית המשפט המחוזי בגין רשלנות רפואית באבחון סרטן אשר הביאה לפטירתה של אשתו של התובע כשלוש שנים לאחר הלידה.
המנוחה נפטרה בגין גרורות של מחלת סרטן הריאות במוחה. בסמוך לאחר לידת בתה, דיממה המנוחה בחדר הלידה והתקשתה לנשום. המיילדת אשר הבחינה בכך הזעיקה שני רופאים תורנים אשר מיהרו להגיע לחדר הלידה ולטפל במנוחה. באותו הזמן, או בסמוך לאחריו, בוצע למנוחה צילום רנטגן חזה במיטת בית החולים. צילום הרנטגן בוצע בשכיבה על ידי מכונת צילום ניידת.
המנוחה הרתה לאחר שנתיים פעם נוספת ובמהלך ההריון החלה לסבול מכאבי ראש. בנוסף, החלה המנוחה לסבול גם משיתוק בחצי גוף ביד וברגל ימין. בעקבות שיתוק זה, אושפזה המנוחה בבית החולים במחלקה הנוירולוגית. המנוחה הגיעה לבית החולים ושם אובחן כי היא סובלת מגידול במוחה. בבואם של הרופאים לנתח את המנוחה על מנת להסיר את הגידול, התברר להם כי מדובר בגרורה לגידול סרטני ראשוני אשר נמצא בריאה. שנה לאחר מכן, נפטרה המנוחה בעקבות התפשטות מחלת הסרטן בגופה.
התובעים טענו למעשה כי הסתייעו במהלך ההריון בשירותיו של רופא פרטי תוך שהם משלמים לו סכומים נכבדים. לטענתם, הקשר בינם לבין הרופא היה אמור לכלול גם את מעקב ההריון וגם את מהלך הלידה והטיפול ביולדת לאחריה.
לשיטתם, הרופא אף קבע את מועד הלידה הצפוי ויום לפני כן החלה המנוחה להרגיש את הצירים. ניסיונותיו של בעלה של המנוחה לתפוס את הרופא הנתבע בטלפון העלו חרס. בדיעבד, התברר כי הנתבע נסע לאילת ונטען כי ניתק את מכשיר הטלפון שלו. התובעים הגיעו לבית החולים וביצעו את הלידה ללא נוכחות הרופא הנתבע. התובעים טענו אי נוכחותו של הרופא הפרטי בלידה, בהתאם להסכם, מנעה את האפשרות של גילוי הגידול הסרטני בצילום הרנטגן על ידו.
הרופא הנתבע - לא ניתן לחזות את מועד הלידה באופן מדויק
הרופא הנתבע טען כי המנוחה פנתה אליו בבקשה ללידה פרטית והוא השיב לה כי הוא מוכן כעיקרון לבצע לידה פרטית אך אינו יכול להתחייב על כך מראש. לטענתו, לא ניתן היה לחזות את מועד הלידה המדויק ולא ניתן לדעת מה יהיה עיסוקו במועד הלידה. כמו כן, בניגוד לטיפולים האחרים, הרופא הנתבע טען כי לא קיבל הוא תשלום מראש על ביצוע הלידה הפרטית. לדבריו של הרופא, שני המרכיבים העיקריים הללו מביאים למסקנה כי לא השתכלל חוזה בין התובעים לבינו בדבר הלידה הפרטית.
בית המשפט קבע כי יש לקבל את טענותיו של הרופא בכך שהוא אינו אשם ברשלנות רפואית בטיפול במנוחה לאחר הלידה. השופטים קבעו כי מועד הלידה המדויק איננו מועד אשר ניתן היה לחזותו מראש ואין במועד לידה משוער בכדי להצביע על יום הלידה. בהעדר הסכם בכתב, הונח נטל ההוכחה לקיומו של הסכם בעל פה על כתפי התובעים. לדאבונם, לא עמדו התובעים בנטל זה ולא הוכחה רשלנות מצידו של הרופא הנתבע.
"לא סביר בעיני שהרופא הנתבע התחייב מראש, ללא תנאי וסייג, לפנות את יומנו מכל עיסוק שאינו ניתן לדחייה לטווח תאריכים שאינו מוגדר מראש, וללוות את המנוחה בלידת בתה בבית החולים – לידה שמועדה המדויק אינו ידוע מראש, והכל בלא ששולמה לו כל תמורה ואף לא מקדמה כלשהי מראש, ומבלי שאף סוכם שיעור התמורה מראש", נכתב בפסק הדין. זאת ועוד, הרופא הנתבע טען כי מכשיר הטלפון הסלולארי שלו היה זמין והתובעים לא השכילו להוכיח שהתקשרו אליו במועד המדובר וניסו להשיגו. מעבר לעדותו של בעלה של המנוחה, לא הובאה כל ראיה לתמוך בטענה זו.
בנוסף, ולמעלה מן האמור, השופטים ציינו כי בין הנזק אשר נגרם למנוחה, בעקבות אי אבחון הגידול הסרטני בצילום הרנטגן לאחר הלידה, לבין רשלנות לכאורית של הרופא הנתבע, לא נתקיים קשר סיבתי. הרופא הנתבע לא יכול להיות אחראי לשרשרת הארועים אשר ליוותה את הלידה ובמהלכה לא פוענחו נכונה תוצאות הרנטגן על ידי הרופאים התורנים.