טיפול ללא הסכמה מדעת במצב חירום, האם ניתן להגיש תביעה?

במקרה של מצב חירום, שבו לא ניתן לקבל את הסכמתו מדעת של המטופל, ניתן להעניק טיפול רפואי גם ללא הסכמתו, בתנאי שהוא מצוי בסכנה מידית לחייו או קיימת סכנה כי תיגרם לו נכות חמורה. 

חוק זכויות החולה קובע, בפרק ד' לחוק, כי כל טיפול רפואי אשר ניתן לאדם חייב להיות לאחר קבלת הסכמה מדעת מצד המטופל. מדובר בזכות בסיסית של החולה אשר לעיתים די בהפרתה כדי להטיל על הרופאים אחריות בגין רשלנות רפואית, ולהגיש תביעה בגין פגיעה באוטונומיה.

עם זאת, ישנם מספר מצבים שבהם ניתן לבצע הליך רפואי באדם גם ללא הסכמתו. אחד המקרים הוא מצב שבו חולה מוגדר כנתון במצב חירום רפואי. סעיף 15 לחוק זכויות החולה מונה מספר מצבים שבהם ניתן לתת טיפול גם ללא הסכמה מדעת של המטופל. 

טיפול ללא הסכמה כאשר לא נשקפת סכנה

כאשר מדובר בנסיבות שבהן לא נשקפת סכנה חמורה לחיי החולה יש צורך בהתקיימות שלושת התנאים הבאים: האחד, מצבו הגופני או הנפשי לא מאפשר את קבלת הסכמה מדעת. השני, לא ידוע לרופא כי החולה או האפוטרופוס שלו מתנגדים לקבלת הטיפול הרפואי. והשלישי, אין אפשרות לקבל את הסכמת מיופה כוחו של החולה, או אין אפשרות לקבל את הסכמת אפוטרופוס, כאשר החולה הוא קטין או פסול דין.

התנגדות לטיפול רפואי חרף סכנה חמורה 

כאשר נשקפת לחיי החולה סכנה חמורה והוא מתנגד לטיפול רפואי דחוף, יש צורך באישור ועדת האתיקה ובהתקיימות חמשת התנאים הבאים: האחד, נשקפת סכנה חמורה לחייו או קיימת סכנה כי תיגרם לו נכות חמורה בלתי הפיכה, אם לא יקבל טיפול רפואי מידי.

השני, הטיפול הרפואי נועד רק לשם הצלת חייו או לשם מניעת נכות חמורה בלתי הפיכה, כך שטיפול אשר ביצועו אינו דרוש בדחיפות, לא ניתן לבצע ללא הסכמה. השלישי, קיים סיכוי שהטיפול ישפר משמעותית את המצב הרפואי. הרביעי, ועדת האתיקה שוכנעה כי נמסר למטופל מידע כנדרש לשם קבלת הסכמה מדעת. והחמישי, קיים יסוד סביר להניח שלאחר מתן הטיפול ימסור המטופל את הסכמתו בדיעבד. 

טיפול עקב מצב חירום רפואי

במקרה של מצב חירום, שבו לא ניתן לקבל את הסכמתו של המטופל או שאין זמן לכך, ניתן להעניק טיפול רפואי גם ללא הסכמתו, זאת בתנאי שהמטופל מצוי בסכנה מידית לחייו או קיימת סכנה מידית כי תיגרם לו נכות חמורה בלתי הפיכה, אם לא יקבל טיפול דחוף.

כמו כן, כאשר מדובר במצב חירום ולא ניתן לקבל את הסכמתו מדעת כתוצאה ממצב של חוסר הכרה או חוסר כשירות לתת הסכמה, כאשר הוא סובל מכאבים עזים, עקב דחיפות הטיפול לא ניתן להמתין לשם קבלת הסכמה מדעת ואפשר לבצע את הטיפול הדחוף. 

ניתוח מוח ללא הסכמה מדעת

מקרה של טיפול ללא הסכמה מדעת במצב חירום הונח לפתחו של בית המשפט במסגרת תביעה של מטופל שעבר ניתוח מוח ללא הסכמתו ונותר משותק במחצית מגופו וסובל מנכות בשיעור של 100% לצמיתות. מדובר באדם אשר החל לסבול ממספר הפרעות קוגניטיביות כגון גרירת רגל, אובדן שליטה על הסוגרים לפרקים, בלבול ועוד. בעקבות הפרעות אלו, פנה החולה לבדיקה אצל נוירולוג אשר הפנה אותו לבדיקת CT מוחי. 

בהמשך הופנה החולה גם לבדיקת MRI מוחי. בדיקות אלו הדגימו, לצערו הרב, גידול מדמם בבלוטת ההיפופיזה שהיא בלוטת יותרת המוח. גידול זה גרם לחסימה של חדרי המוח להצטברות של לחץ תוך גולגולתי על עצבי הראייה וגזע המוח. לאחר כשבועיים, אושפז החולה במחלקה הנוירוכירורגיה בבית החולים ורופאיו המטפלים החליטו כי לערוך לו ניתוח לשאיבת הגידול והסרתו.

הניתוח בוצע כעבור שלושה ימים לאחר ששלושה רופאים חתמו על טופס פעולה דחופה, וזאת בניגוד להסכמתו של המטופל או בני משפחתו. יש לציין כי יום קודם לכן ניסה המטופל לברוח מבית החולים אך ניסיון זה סוכל על ידי הצוות הרפואי. בתום הניתוח, נותר המטופל כאשר הוא משותק בפלג גופו הימני. בדיקות CT שנערכו לו הדגימו אוטם מוחי בצד שמאל של המוח ובשל מצבו שהה תקופה ארוכה במוסד סיעודי ונכותו הועמדה על 100% לצמיתות.

בית המשפט: הטיפול הרפואי התבצע כדין

בעקבות האירועים, הגיש המטופל תביעה בגין רשלנות רפואית במתן טיפול ללא הסכמה מדעת. בית המשפט המחוזי, קבע כי יש לדחות טענה זו. השופטים ציינו כי בשלב שבו המליצו הרופאים על ביצוע ניתוח בשל מצב חירום רפואי, נשקפה סכנה ממשית לחייו של התובע ולראייתו. אי לכך, הוחלט ובצדק על ניתוחו גם ללא הסכמתו. 

השופטים הפנו בהקשר זה להוראות סעיף 15(3) לחוק זכויות החולה אשר קובעות כי ניתן לקיים טיפול רפואי לרבות ניתוח במקרים של מצבי חירום רפואיים. סעיף זה לחוק קובע כי בנסיבות של מצב חירום רפואי, מטפל רשאי לתת לחולה טיפול רפואי דחוף גם ללא הסכמתו מדעת, וזאת אם בשל נסיבות החירום, לרבות מצבו הגופני או הנפשי של המטופל, לא ניתן לקבל את הסכמתו לכך. 

טיפול רפואי המנוי בתוספת יינתן בהסכמת שלושה רופאים, אלא אם כן נסיבות החירום אינן מאפשרות זאת. במקרה זה, הטיפול אכן ניתן בהסכמתם של שלושה רופאים, והוכח כי לא ניתן היה לקבל את הסכמתו של המטופל לטיפול בשל מצבו הקוגניטיבי. על כן התביעה בעילת רשלנות רפואית נדחתה.