רשלנות רפואית בכריתת גידול, מתי תוגש תביעה?

ניתוח לכריתת גידול ממאיר הוא אפשרות מועדפת לטיפול בסרטן, ואף אם הוא מתבצע בשלבים מוקדמים של המחלה, הוא עשוי להביא להחלמה מלאה. בדרך כלל מתבצעת הסרה כירורגית של הגידול לפני שהוא שלח גרורות לאזורים אחרים בגוף, לפיכך קיימת חשיבות רבה לאבחון מוקדם ומהיר.

גידולים ממאירים מאובחנים באמצעות בדיקות CT, בדיקות שתן וצואה, צילומי רנטגן, בדיקות MRI, בדיקות דם וכדומה. ישנם מספר גידולים שבשל אופיים האלים לא ניתן לטפל בחולה בשיטה אחרת, כמו באמצעות טיפולי כימותרפיה והקרנות. ובמצב זה, הניתוח מהווה אפשרות יחידה לריפוי.

רשלנות רפואית בניתוח לכריתת גידול סרטני יכול לבוא לידי ביטוי באבחון מאוחר של הסרטן עקב אי הפנייה לבדיקות הנחוצות למרות שישנו חשד סביר, אי מתן הסבר מפורט לחולה בנוגע לאפשרויות הטיפול העומדות בפניו, רשלנות בפענוח תוצאות הבדיקה, ביצוע ניתוח ללא הסכמה מדעת, רשלנות בהרדמה, ביצוע הליך כירורגי בחוסר מיומנות, מעקב רשלני אחר החולה לאחר הניתוח ועוד.

כדי לקבל פיצויים בגין רשלנות רפואית על התובע להוכיח כי קיים קשר סיבתי בין הטיפול הרשלני לנזק שנגרם לו. במקרים שבהם קיים חשד לרשלנות רפואית בניתוח לכריתת גידול, יש לפנות בהקדם האפשרי לייעוץ משפטי. עורך דין העוסק בתחום רשלנות רפואית יכול לבחון האם מדובר במקרה המצדיק הגשת תביעה לתשלום פיצויים, על ידי מינוי מומחים רפואיים אשר יוכלו להתחקות אחר הרשומה הרפואית, עוד מראשית הטיפול בקופת חולים ועד לפניה לבתי חולים ובדיקות מעבדה.

רשלנות במעקב לאחר כריתת גידול

בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה את ערעורם של בני משפחתה של מנוחה אשר נפטרה לאחר הסתבכות של סרטן המעי הגס בגופה. מדובר באישה אשר סרטן המעי הגס אובחן בגופה באזור הרקטו סיגמואיד בשנת 1992.

באותה שונה נכנסה המנוחה לניתוח כדי להסיר את הגידול הסרטני. שבע שנים לאחר מכן, ובעקבות הישנות הגידול, נכנסה המנוחה לניתוח נוסף לכריתת הגידול. במסגרת ניתוח זה נאלצו הרופאים לכרות את החלחולת, הרחם והטפולות. המנוחה המשיכה לקבל טיפולי כימותרפיה אך כל ההליכים הרפואיים לא הועילו. לקראת סוף שנת 2001 נפטרה המנוחה ממחלת הסרטן.

בני משפחתה של המנוחה טענו כי בשנת 1999 התלוננה המנוחה בפני רופאת משפחה על כאבים באזור פי הטבעת. לדבריהם, הרופאים התרשלו באבחון מהיר של הישנות הגידול ועל כן לא ניתן למנוחה הטיפול הרפואי ההולם. לשיטתם של בני המשפחה, טיפול זה יכול היה להאריך באופן משמעותי את תוחלת חייה של המנוחה.

הרופאים טענו, להגנתם, כי המנוחה קיבלה את הטיפול ההולם והמיטבי במקרים כגון אלו. לתמיכה בטענותיהם הציגו הרופאים חוות דעת רפואית מטעם מנהל המכון האונקולוגי בבית החולים וחוות דעת רפואית מטעם מנהל המערך האונקולוגי. בית המשפט הוסיף ומינה מומחה מטעמו.

חוות דעת סותרות של מומחים רפואיים

בפסק הדין ביכר השופט את חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט חרף ניסיונותיהם של התובעים להטיל דופי אישי במומחה ולייחס לו מניעים זרים במתן חוות דעת התומכת ברופאים. בעקבות העדפת השופטת את גרסת הרופאים, וקביעתה כי לא מדובר במקרה של רשלנות רפואית בסרטן, הגישו בני המשפחה ערעור לבית המשפט המחוזי. לדאבונם, הערכאה המחוזית קבעה כי יש לקבל את החלטת בית משפט השלום ולדחות את הערעור.

בהחלטתם לגבי הערעור כתבו השופטים כי המערערים לא טענו שגילוי מוקדם של הישנות הגידול הייתה מביאה לריפוייה של המנוחה. למעשה, המערערים ניסו לסמוך את טענותיהם על כך שהמעקב אחר טיפולה של המנוחה היה לקוי וגם זאת על ידי הנחה של מומחה רפואי מטעמם. המומחה הרפואי מטעם התביעה טען כי הרופאים הנתבעים התרשלו במעקב וניתן היה לגלות את הגידול הסרטני כבר באפריל 1999 (מועד התלונות בדבר הכאבים בפי הטבעת). עם זאת, במהלך חקירתו הנגדית חזר בו המומחה מטענה זו.

המערערים טענו עוד כי המנוחה סבלה מטחור רגיש ומפיסורה אך לא נערכה לא בדיקה רקטאלית. עם זאת, טענותיהם לא התקבלו בבית המשפט. השופטים בחרו לקבל בעניין זה את חוות דעתו של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט אשר קבע כי בדיקה רקטאלית עם טחור טרומבוטי או פיסורה חריפה היא בדיקה מסוכנת אשר עלולה לגרום לסיבוכים קשים.

עא (ת"א) 1700-08‏ ‏