רשלנות רפואית בחוסר מעקב אחר ביצוע בדיקת קומבס למניעת אנמיה

האם על רופא אשר מפנה חולה לבדיקה רפואית שעלולות להיות לה השלכות הרות משקל לגבי מצבו הבריאותי של המטופל, חייב במעקב אחר ביצוע הבדיקות? האם במקרים בהם רופא מפנה מטופל לעריכת בדיקה הכרחית, אך אינו בודק את ביצועה הלכה למעשה, קיימת עילה לתביעה כנגדו בגין רשלנות רפואית באבחון מחלה?

בית המשפט נדרש לדון בתביעה אשר הוגשה על ידי אישה לאחר הריונה הראשון, שטענה כנגד קופת חולים מכבי בעוון רשלנות רפואית בהריון. התובעת טענה כי אי הפנייתה לבדיקת Coombs במהלך ההריון הסבה לה נזקים עתידיים כבדים.  קופת החולים טענה שהתובעת הופנתה לעריכת הבדיקה אך לא ביצעה אותה הלכה למעשה. האם היה על הרופאה לוודא את ביצוע הבדיקה, או שמא מדובר באחריותה של התובעת (אשם תורם)?

מהו חיסון ה Anti-D ומהי חשיבותה של בדיקת Coombs?

התובעת הינה בעלת סוג דם בעל גורם Rh שלילי, וסוג דמו של עוברה אובחן כבעל גורם Rh חיובי. לפי המקובל ניתן חיסון Anti-D לנשים הרות שבדמן גורם Rh שלילי, בשבוע ה-28 להריונן (שאז עדיין לא ידוע אם בדמו של העוּבּר גורם Rh חיובי או שלילי). אם נמצא בדמו של הייִלוד גורם Rh חיובי, ניתן לנשים אלו חיסון Anti-D נוסף בתוך 72 שעות מן הלידה (קראו גם על רשלנות בלידה).

לעיתים אין באפשרותו של חיסון ה Anti-D להועיל לאישה, כאשר בגופה כבר התפתחו נוגדנים כנגד דמו של העובר (שכן מדובר בדם מסוג שונה), ועל מנת לבחון סוגיה זו נערכת לאישה בדיקת Coombs.

החיסון לא ניתן לאחר השבוע ה-32, מחשש להיפרדות שליה ולסיבוכים גניקולוגיים אחרים. אם לא ניתן החיסון במועד, ונוצרו נוגדנים אצל האם, הרי שאלו יישארו בגופה גם בהריונות הבאים. במובן זה הנזק לאם הוא חסר תקנה - שכן מעתה, בכל הריון, יהיו העוברים נתונים בסכנה לסבול מאנמיה.

הרופאה לא הסבירה למטופלת את חשיבות הבדיקה

בית המשפט קבע כי הרופאה לא הוכיחה כל הפניה לעריכת הבדיקה נשוא התובענה בבית המשפט. עם זאת, השופטת פסקה כי גם במקרה ונעשתה הפניה רלבנטית, הרופאה התרשלה במעקב אחר ביצועה הלכה למעשה. לדבריה של השופטת, מדובר בבדיקה קריטית לעתיד בריאותה של המטופלת וילדיה הבאים (מדובר באישה חרדית בהריונה הראשון), ועל כן הייתה מוטלת על הרופאה חובה מיוחדת לבחון האם בוצעה הבדיקה או לאו.

מן הפסיקה ידוע כי על הרופא המטפל מוטלת חובה למסור לחולה את המידע הנוגע למצבו ולמשמעותו של הטיפול שהוא עתיד לעבור. מסירת המידע הינה תנאי לקבלת הסכמתו של החולה לביצוע הטיפול הרפואי, כהוראת סעיף 13 לחוק זכויות החולה, כאשר רופא שולח מטופל לביצוע בדיקה זו או אחרת, חובה עליו להסביר לחולה באופן ברור ככל האפשר, בהתחשב בנסיבות הספציפיות של המטופל ושל הבדיקה האמורה, את מהות הבדיקה, חשיבותה והסיכונים העלולים להיגרם בעטיה.

הסבר זה נדרש לא רק לשם קבלת הסכמה מדעת לביצוע הבדיקה, אלא גם בכדי לאפשר לחולה להיות שותף מושכל בהליך קבלת ההחלטות בעניינו, ולסייע בידו לקחת אחריות על בריאותו שלו. ללא הסבר זה, גם המטופל האחראי ביותר אינו מסוגל לקחת אחריות אמיתית על מצבו הבריאותי והטיפול בו.

לא נערך מעקב אחרי ביצוע הבדיקה

במקרה דנן הרופאה נמנעה גם ממעקב כנדרש. התובעת הלינה כי אף אם פעלה לפי גרסתה-שלה והפנתה אותה לבדיקה, הרי שנהגה בדרך של ’שגר ושכח’. לטענתה - הרופאה לא טרחה לוודא כי הבדיקה אכן נעשתה, לא התעניינה בתוצאותיה וממילא לא התריעה על אי-עשייתה. מנגד טענה מכבי כי בשבוע ה-25 שבו הפנתה הרופאה את התובעת באופן סטנדרטי לביצוע הבדיקה, לא היה אלמנט של דחיפות ומטעם זה לא היה מקום להתראה.

לטענת מכבי, אילו הייתה התובעת שבה לביקורת בשבוע ה-31, כפי שהתבקשה לעשות, היה מתברר לרופאה שבדיקת Coombs לא נערכה.

עם זאת, בית המשפט קבע כי רופא לא יכול להיתלות בטענה כי נמנע ממעקב בהסתמכו על אחריותו של המטופל. כל אימת שלא מילאה אחר חובתה ליתן למטופלת הסבר בסיסי סביר לגבי הטיפול וחשיבותו, משלא ניתן לתובעת כל הסבר על טיבה של בדיקת ה-Coombs ולא על הסכנות הצפויות מאי-מתן חיסון D-Anti ומן המחלה ההמוליטית, לא הועברה אליה אחריות.