חיבור למוניטור בהריון, באילו מקרים תוגש תביעת רשלנות רפואית?

מוניטור הוא אמצעי רפואי טכני המיועד להערכת דפיקות לב העובר והערכת הצירים אצל היולדת. המכשיר מבוסס על גלי קול ולא פועל על קרינה ולכן לא מזיק לעובר. תנועת הלב של העובר גורמת לשינוי בתדר גלי הקול, והרישום מתבצע. במקרה שרישום המוניטור לא מצליח, או כאשר עולה חשד למצוקה עוברית, יש לערוך ניטור ישיר.

במוניטור פנימי נעשה שימוש במצבים של סיכון אפשרי לעובר ובמקרים שיש קושי משמעותי לאתר את הדופק העוברי, והוא מאפשר יותר תנועתיות ליולדת ונחשב למדויק מאד. רשלנות רפואית בחיבור למוניטור בהריון, יכולה לבוא לידי ביטוי חיבור לקוי למוניטור, אי אבחון מצוקה עוברית, התמודדות לקויה עם מצב של מצוקה עוברית ועוד.

במקרה שנגרם נזק ליולדת או לעובר ניתן להגיש תביעת רשלנות רפואית. התובעים נדרשים להוכיח באמצעות חוות דעת רפואית והחומר הרפואי את מעשה הרשלנות, הנזק והקשר סיבתי בין הרשלנות והנזק. הרשלנות נבחנת לפי מבחן הרופא הסביר, כאשר נטל ההוכחה מוטל על התובעים, עם זאת, כאשר אין רישומים רפואיים מסודרים ומלאים לגבי ההיריון או הליך הלידה, נטל ההוכחה לכך שלא הייתה רשלנות עוברת לכתפי הנתבעים.

האם לידה ללא חיבור למוניטור גרמה לנזק?

תביעה בגין רשלנות רפואית בהריון הוגשה לבית המשפט המחוזי בעקבות לידה של תינוק הסובל משיתוק מוחין. היולדת הגיע לבית החולים כאשר היא במצב של "הריון עודף", שבועיים לאחר מועד הלידה המתוכנן. על פי רישומי בית החולים, וגיליונה של היולדת, התובעת אושפזה במשך שבועיים תוך מעקב רצוף ומקצועי עד ללידה.

התינוק נולד באמצעות לידת וואקום כאשר הוא ללא סימני חיים והרופאים ערכו ניסיונות החייאה ביילוד במשך כ-10 דקות. לאחר שניסיונות אלו הניבו פרי והתינוק החל לנשום בכוחות עצמו, הוא הועבר למחלקת פגים בבית החולים.

ההורים טענו כי האם חוברה במהלך אשפוזה למכשיר מוניטור אלקטרוני אשר היה אמור לבדוק דחיפות צירים, דופק העובר ועוד. בית החולים טען לעומתם כי מאחר שמדובר באירוע שאירע בשלהי שנות ה-80, לא היה בבית החולים די מכשירי מוניטור בכדי לעקוב אחר הלידה באמצעות מכשיר זה.

האם לא העידה במהלך המשפט לגבי החיבור למכשיר המוניטור, וטענה שאין היא זוכרת את פרטי האשפוז, כיום, לאחר שנים רבות. בית המשפט המחוזי דחה טענה זו של האם וקבע כי החיבור למוניטור מהווה פעולה שיש אפשרות לזכור אותה. השופטים קבעו כי אם האם אינה זוכרת "אירוע כה מהותי בתיק", לא ניתן לצפות מהרופאים לזכור אותו. לפיכך, לא היה מנוס מלהתבסס בעיקר על הרישומים הרפואיים בכל הנוגע לסוגיה זו.

בית המשפט התייחס גם למספר מכשירי המוניטור שהיו באותה התקופה בבית החולים. בית החולים טען, בהתבסס על עדויותיהם של הרופא המיילד, האחות אשר בדקה את האם עם קבלתה בבית החולים, ופרופסור שהיה מתמחה במחלקת יולדות בתקופה הרלוונטית, כי באותן השנים היה במחלקת היולדות בבית החולים מכשיר מוניטור אחד בלבד.

בני המשפחה טענו כי בבית החולים בירושלים היו באותה התקופה מספר מכשירי מוניטור, ועל כן אין לקבל את טענות בית החולים בנוגע למספר המכשירים בתקופה נשוא התובענה. עם זאת, טענה זו של התובעים התבססה על השערה בלבד, בהתאם לכמות הלידות באותה התקופה בבית החולים. בית המשפט המחוזי דחה טענה וקבע כי היא "לא הוכחה על רקע המקובל והסביר באותה התקופה". בית המשפט קיבל את טענת בית החולים, לפיה הכנסת מכשירי המוניטור לחדרי הלידה והשימוש בהם היה באותה העת עדיין בחיתוליו.

האם הייתה חובה לחבר את היולדת למוניטור?

בית המשפט בחן את טענת בני המשפחה שלפיה גם אם היה רק מוניטור אחד במחלקה, היה צורך לעשות בו שימוש בלידה הנדונה. לטענת התובעים, לא ברור מדוע היולדת נשלחה למספר בדיקות מוניטור בימי האשפוז טרם הלידה ודווקא במהלך הלידה לא ניתנה כל הוראה לחברה למכשיר.

בית המשפט ציין תחילה כי יש לבחון טענה זו של התובעים על רקע המקובל והסביר באותה התקופה וקיבל את טענת בית החולים לפיה השימוש באותה התקופה במכשירי מוניטור לא היה שגור ושכיח. מעדויותיהם של עובדי בית החולים באותה התקופה עלה כי רובן המכריע של הלידות לא נוטרו והשימוש במוניטור היה שמור רק למקרים של יולדות עם מצב פתולוגי. בסופו של דבר בית המשפט קבע עוד כי העובדה שהאם לא חוברה למוניטור, בשים לב לפרקטיקה הנהוגה בתקופה הרלוונטית, אינה מבססת רשלנות מטעם בית החולים.