פסילת חוות דעת רפואית בתביעת רשלנות רפואית, באילו מקרים?

בעת הגשת תביעה בגין רשלנות רפואית, נדרשים הצדדים להגיש חוות דעת רפואיות מטעמם כדי לבסס את טענותיהם, ולהוכיח אם מדובר או לא מדובר במקרה של רשלנות רפואית המצדיק תשלום פיצויים.

מומחה רפואי מטעם התביעה, מתייחס בחוות הדעת לנסיבות המקרה המסוים שבגינן פנה התובע לבית המשפט, לקשר הסיבתי בין האירוע הנטען ולנזק שנגרם כתוצאה מהפרת חובת הזהירות, להיקף הנזק ושיעורו וקובע האם הייתה רשלנות רפואית. מומחה רפואי מטעם הנתבע, יכול באמצעות בחינת המקרה ורצף האירועים, לסתור את הטענות ולהוכיח כי אין מדובר ברשלנות.

במהלך הדיון המשפטי, רשאי כל צד לחקור את מומחה מטעם הצד השני על חוות דעתו ואף במקרים מסוימים ניתן לחקור את המומחה שמונה מטעם בית המשפט, לאור פער בחוות הדעת של מומחים מטעם הצדדים, או חילוקי דעות המצריכים מינוי מומחה מטעם בית המשפט, המוסכם על בעלי הדין.

מעמדו של מומחה אשר מונה מטעם בית המשפט גבוה יותר ממעמדם של המומחים מטעם הצדדים. ואף לפני מספר שנים, נקבע כי כאשר בית המשפט ממנה מומחה מטעמו, מומחי הצדדים לא ייחקרו. ובמקרה שבעל דין מעוניין לחקור את מומחי הצדדים, עליו לבקש אישור מבית המשפט ובית המשפט יתיר את החקירה בהיקף שייקבע על ידו.

לזהות המומחה שכותב את חוות הדעת, הן לתובע והן לנתבע, ישנה חשיבות מכרעת, מאחר שבתי המשפט נוטים לייחס משקל רב יותר לדעותיהם של רופאים מומחים. עם זאת, כאשר מתן חוות הדעת מעורר בעיות אתיות וחשש לניגוד עניינים מול אחד הצדדים, בית המשפט רשאי לפסול את חוות הדעת.

פסילת מומחה רפואי שמונה מטעם בית המשפט

קטין כבן 16 שנים, הגיש באמצעות הוריו תביעה בגין רשלנות רפואית בהריון נגד קופת חולים ומכון רפואי פרטי. בני המשפחה טענו כי בשל רשלנות בבדיקת אולטרסאונד, הרופאים לא אבחנו את מבנה ראשו המיוחד של הקטין כבר במהלך ההריון. לטענתם, ניתן היה להפסיק את ההריון אך הרופאים לא השכילו לאבחן שהקטין סובל ממבנה ראש עגול כמעט לחלוטין. התביעה הוגשה בשנת 2000 לבית המשפט המחוזי ובשנת 2005 נערך דיון קדם משפטי בנוכחות הצדדים.

בית המשפט הודיע לבעלי הדין כי הוא מעוניין לקבל חוות דעת רפואית בעניין נשוא התובענה ועל כן הוא שוקל מינוי מומחה בתחום האולטרסאונד מטעמו. התובע והנתבע, אשר צירפו לכתביהם חוות דעת רפואיות מטעמם, מחו על החלטת השופט אך חרף כך מונה מומחה רפואי העוסק בבית החולים בתחום זה.

ניגוד עניינים בין המומחים

עורך דינו של התובע התנגד למינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט וטען כי בית המשפט צריך לפסול את חוות דעתו, וזאת משום שהנתבעת האמיתית בתיק נשוא התובענה היא חברת ביטוח של קופת חולים אשר המומחה הרפואי שמונה נוהג להעניק לה חוות דעת רפואיות. עורך דינו של התובע הוסיף כי בין המומחה הרפואי אשר מונה על ידי בית המשפט, לבין המומחה הרפואי אשר צירף חוות דעתו לכתב ההגנה, ישנם יחסי היכרות וידידות. מדובר אפוא בניגוד עניינים.

המומחה אשר מונה מטעם בית המשפט טען כי אין חשש ממשוא פנים והשופט קבע כי דין הבקשה לפוסל אותו להידחות. התובעים לא אמרו נואש והגישו ערעור על החלטה זו לבית המשפט העליון. העליון קבע כי דין הערעור להתקבל ויש לפסול את מינויו של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט. בית המשפט כתב בהחלטתו כי הצורך בשמירה על פני האובייקטיביות והצדק של המומחה הרפואי, בשילוב עם הנסיבות אשר הועלו בבקשה, מטים את הכף לטובת קבלת הערעור ומינוי מומחה אחר.

מעמדו של מומחה מטעם בית המשפט

האיזון הראוי בין המשקל אשר בית המשפט מעניק למומחה מטעמו, לבין מומחה מטעם אחד הצדדים, אינו עניין טכני גרידא. משפטנים רבים סבורים כי מדובר אפוא בניסיון של המחוקק להצר את צעדיהם של נפגעי תביעות רשלנות רפואית כחלק ממהלך אשר מטרתו בלימת הגשת התביעות בעניין זה.

לפני כעשור הממשלה ביקשה להגביל את זכויותיהם של התובעים בגין רשלנות רפואית במסגרת חוק ההסדרים, אך בסופו של היום הוחלט למחוק מהצעת החוק את הסעיף הרלבנטי ולמנות ועדה ממשלתית אשר תבחן כיצד ניתן יהיה "להקטין את ההוצאה הציבורית" בשל תביעות נגד המדינה העוסקות ברשלנות רפואית.

הוועדה פרסמה את מסקנותיה ומהן עלה כי בין נציגי משרד המשפטים, לבין נציגי האוצר והבריאות, נתגלעה מחלוקת של ממש בנוגע לקביעת סכום מקסימאלי בגין ראש הנזק כאב וסבל לאחר תביעת פיצויים שעניינה רשלנות רפואית. מצד אחד, נציגי משרד המשפטים טענו כי מדובר בהגבלה בלתי חוקתית אשר לא תעמוד במבחן בג"צ. מצד שני, נציגי האוצר והבריאות טענו כי יש להגביל את הפיצוי בגין ראש נזק זה על ידי חקיקה מתאימה.

הוועדה דנה גם בשאלה האם חוות דעת רפואיות גורמות לסחבת בניהול תביעות בגין רשלנות רפואית. לשם כך אספה הוועדה נתונים בנוגע ל-4,500 תביעות אשר הוגשו בשנים האחרונות. מסקנותיה בעניין זה היו כי כמות חוות הדעת הרפואיות משפיעה באופן משמעותי על ניהול התביעה. אורך הזמן הממוצע של תביעות רשלנות רפואית עמד על כשלוש שנים. הליך זה מתארך בשנה נוספת אם מוגש ערעור על פסיקת בית משפט קמא, ושנתיים וחצי נוספות כאשר נדון העניין בגלגול שלישי.