מוות במהלך טיפול בדלקת קרום המוח - רשלנות רפואית של חדר מיון
האם מטופלת אשר הובהלה לבית החולים לאחר שאובחנה כסובלת מדלקת בקרום המוח, קיבלה טיפול רפואי רשלני ואיטי, אשר הביא בסופו של היום למותה בתוך 12 שעות מהגעתה? תביעת רשלנות רפואית באבחון מחלה, בעקבות בעניין זה, הוגשה לבית המשפט על ידי בני משפחתה של המנוחה.
המטופלת אובחנה בקופת חולים כסובלת מדלקת קרום המוח והובהלה באופן מיידי לבית החולים להמשך טיפול. הרופא אשר אבחן את המטופלת בקופת החולים, אמר בעדותו בבית המשפט כי כאשר התקשר לחדר המיון, ביקש הוא לדבר עם האחראי. לטענתו, אמר הוא לאחראי באופן מפורש - "רבותיי, אני שולח לכם חולה עם חשד לדלקת קרום המוח, תהיו ערוכים, שהיא תכנס בלי תור מיד".
בית החולים טען שהאישה הגיעה אליו בשעה 17:54, ולאחר שש דקות כבר קיבלה עירוי נוזלים ראשון. בית החולים טען ששעה לאחר מכן ניתן למטופלת עירוי הנוזלים השני, ועשרים דקות מאוחר יותר נעשתה למטופלת בדיקת דם. טענה זו של בית החולים נשענה על עדות של רופא מטעמה, על פי מסמכים רשומים בלבד.
האם עברה המטופלת את נקודת האל חזור כאשר הגיעה לבית החולים?
בית החולים טען בבית המשפט כי כאשר הגיעה האישה לבית החולים, היא סבלה כבר מדלקת קרום המוח דוהרת ולכן עברה את נקודת האל-חזור. אי לכך, טען בית החולים, כי לא היה טיפול כלשהו אשר יכול היה למנוע את פטירתה.
בחוות הדעת הרפואית של המומחה הרפואי מטעם בית החולים טען כי בדיעבד ניתן לומר שקרוב לוודאי שהמנוחה הייתה במצב של אל-חזור. המומחה הוסיף ופירט כי יש לחלק את החולים המגיעים לבית החולים, כאשר קיים חשד לדלקת קרום המוח, לשתי קבוצות - אלה שמגיעים לחדר המיון ועד לקבלת האנטיביוטיקה מצבם נשאר יציב, לעומת אלה שמגיעים לחדר המיון ומצבם מחמיר.
לטענתו, גורלם של אלו אשר מצבם מחמיר נגזר וגם הטיפול האנטיביוטי לא יהיה להם למזור. המומחה הוסיף כי הכלל הוא, שיש לתת את האנטיביוטיקה חצי שעה מזמן ההגעה לבית החולים, בתנאי שבפרק זמן זה לא מתדרדר מצבם של החולים. מעדותו זו עלה כי החולים אשר שייכים לקבוצה הראשונה הינם חולים ברי הצלה.
למעשה, על פי חוות הדעת הזו, במידה ועברה המטופלת את נקודת האל-חזור, מדוע הועברה לטיפול נמרץ רק כשעתיים לאחר שהגיעה לבית החולים ולא מיד עם הגעתה. במילים אחרות - האם במידה ומצבו של חולה הינו כה חמור, אשר האנטיביוטיקה לא תושיעו, יש לתת לו להמתין בחדר המיון במשך שעתיים ולבצע בדיקות דם?
בחדר המיון - טיפול רגיל, ובחדר הטיפול הנמרץ - טיפול להצלת חיים
זאת ועוד, מומחה רפואי מטעם התביעה, אשר בחן את גיליונה של המטופלת מחדר הטיפול הנמרץ, קבע באופן חד משמעי שהטיפול אשר הוענק לה שם היה טיפול להצלת חיים. לאחר עיון בגיליון הרפואי זה, המתאר את מצבה החמור של המטופלת, לעומת הגיליון מחדר המיון, אשר ממנו לא השתקפה כל אבחנה של סכנת חיים, קבע בית המשפט שהתנהלות הטיפול בחדר המיון של בית החולים הייתה רשלנית. לאור כל האמור לעיל, לא הוכיח בית חולים את טענתו כי בעת שהתקבלה המנוחה לחדר המיון, היא הייתה כבר במצב של אל-חזור וכל טיפול לא יכול היה להצילה.
