רשלנות רפואית לידת עכוז, מתי תוגש תביעה?

לידת עכוז היא תופעה נדירה שבה עכוז התינוק במהלך הלידה פונה כלפי פתח הלידה במקום הראש. במצג עכוז מיקומו של העובר ברחם לקראת הלידה לא תקין, כך שהעכוז או הרגליים שלו מופנים כלפי פתח הלידה במקום מצג ראש, שבו הראש מופנה כלפי פתח הלידה, במצב תקין. 

בלידת עכוז, הישבן של העובר יוצא ראשון ופתיחת תעלת הלידה נעשית בהתאם לגודלו, על כן, במצב זה, הראש עלול להיתקע דבר שעלול להוביל לקשיי נשימה וחוסר חמצן ואף לגרום נזק מוחי. כדי למנוע את הסיכון כאשר התינוק במצג עכוז הלידה מבוצעת בדרך כלל בניתוח קיסרי.  

הסיבות אפשריות למצג עכוז הן צורת אגן לא תקינה, עיוות של הרחם, גידול ברחם,  פג או הריון מרובה עוברים, ריבוי מי שפיר, חרדות או מתח מוגבר אצל היולדת הגורם להתכווצויות ברחם ועוד. לפני הלידה ניתן לראות באולטרסאונד שלוש סוגים עיקריים של מצג עכוז. במצג השכיח ביותר שוקי וישבן העובר מוצגים בתחתית הרחם כך שהירכיים כפופות כלפי הבטן. במצג שני, הירכיים כפופות יותר וכפות הרגליים בגובה הישבן. ובמצג שלישי רגלי העובר מצויות מתחת לגובה הישבן שלו. 

רשלנות רפואית בלידת עכוז יכולה לבוא לידי ביטוי כאשר נגרם נזק ליולדת או לתינוק עקב הליך שבוצע על ידי צוות רפואי לא מיומן, ללא מעקב של אולטרסאונד, תוך שימוש בכלים לא מתאימים, או החלטה שגויה על לידה רגילה למרות הצורך בלידה קיסרית וכדומה. כאשר הרופא הפר את חובת הזהירות שלו כלפי היולדת והתינוק שיצא לאוויר העולם, ייתכן שישנה עילה להגשת תביעת רשלנות רפואית בלידה ולדרישת תשלום פיצויים.

רשלנות רפואית בלידת מלקחיים במצג עכוז

בית המשפט השלום נתן פסק דין על דרך הפשרה בגין רשלנות רפואית בלידת מלקחיים אשר התרחשה בלידתו של התובע בשנת 1991. במקרה זה, בית המשפט הוסמך לתת פסק דין על דרך הפשרה, לא מנומק, לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984. הסכום המרבי אשר נקבע והוסכם על הצדדים עמד על 25,000 שקלים כולל הוצאות משפט.

התובע טען כי בית החולים התרשל ונהג בחוסר זהירות, וזאת כאשר לידתו בוצעה בחוסר מקצועיות וחוסר מיומנות. לדבריו, הצוות הרפואי הפר את הנהלים אשר היו בתוקף במועד הלידה בכל הנוגע ללידת מלקחיים. 

התובע הוסיף וטען כי לא היה בחדר הלידה רופא מומחה למיילדות וגניקולוגיה, הצוות לא קרא לרופא התורן הבכיר, לא התקבלה החלטה להוציאו מרחם אמו בניתוח קיסרי, והלידה, אשר הייתה לידת עכוז, בוצעה באמצעות מלקחיים. זאת ועוד, התובע הוסיף כי לא ניתנה לאמו האפשרות לבחור בין לידת מלקחיים ללידה קיסרית, תוך העמדתה על ההשלכות של כל אחת מדרכים.

התובע הפנה את בית המשפט לנייר העמדה אשר היה מקובל לפי הפרקטיקה הרפואית במועד הרלבנטית. בנייר עמדה זה, טען התובע, ניתן לראות בבירור כי לידת עכוז חייבה עמידה במספר כללים: רופא מיילד מומחה יקבל החלטה על צורת היילוד, הלידה תבוצע באמצעות שני מיילדים לפחות אשר אחד מהם הוא מומחה, או התורן הבכיר בחדר הלידה ורופא מרדים ורופא ילדים, יהיו זמינים לחדר הלידה במהלך הלידה.

בנוגע להפרת הסכמה מדעת, התובע הפנה את בית המשפט לנייר העמדה אשר קבע כי יולדת עם עובר במצב עכוז תהיה זכאית לקבל מידע על המשמעות של מצג זה והסבר בנוגע להחלטה על יילוד ידני ועל לידה באמצעות ניתוח קיסרי. בסופו של היום, התובע טען כי בגין הרשלנות הרפואית בלידה, נשבר עצם הבריח בעת לידתו והוא נותר סובל משיתוק על שם ארב ועל שם קלומפקה.

בית החולים טען מנגד כי דין התביעה להידחות. ההגנה טענה כי טענות התובע לא הוכחו וזאת משום שלא צורפה לתביעתו חוות דעת רפואית. המסמך אשר הוצג בפני בית המשפט, טענה הנתבעת, לא היה אלא מסמך רפואי הנוגע לנכות האורתופדית, והוא אינו בגדר חוות דעת המהווה ראיה בתיק.

בית החולים הוסיף וטען כי אמו של התובע התקבלה לחדר הלידה בשבוע ה-41, בעקבות ירידת מים, אשר החלה כשעה לפני קבלתה ללידה פעילה במצג עכוז. במצב דברים זה, נטען על ידי בית החולים, הוחלט כי היות ומדובר בעובר לא גדול, וללא הידרוצפליה של ראש העובר, כל הקריטריונים הובילו להחלטה על לידה נרתיקית.

לטענת הנתבעת, לא היו כל אינדיקציות למניעת לידה דרך הנרתיק וכך גם היה נהוג בארץ ובעולם בשנת 91', השנה שבה התרחשה הלידה. בית המשפט בחן את המסמכים הרפואיים, את כתבי הטענות ואת טענות הצדדים, וקבע כי התובע יהיה זכאי לפיצויים בסך 10,000 שקלים בלבד.