רשלנות רפואית בניתוח לכריתת חצוצרות

ניתוח לכריתת חצוצרה מיועד לנשים שסובלות מבעיות פוריות ומכאבים חמורים וכרוניים בעקבות דלקות או זיהומים שגורמים לחסימה חלקית או מלאה של החצוצרות, וכן להפסקת הריון חוץ רחמי. כמו בכל הליך רפואי פולשני, קיים חשש לגרימת נזק, ובהליך זה הסיכון הגבוה ביותר הוא פגיעה במערכת הרבייה ובפריון האשה.
הריון חוץ רחמי מתחיל להתפתח כאשר הביצית משתרשת בחצוצרה
החצוצרות הן זוג צינוריות שממוקמות בין הרחם לשחלות ואורכן נע בין שבעה עד ארבע עשר ס"מ. החצוצרות מחוברות אל החלק העליון של הרחם כל אחת לצד אחר, והן משמשות כצינור מעבר לביצית שחורגת מהשחלה בדרכה אל הרחם.
תהליך הפריית הזרע והביצית מתרחש בתוך החצוצרה, אולם במקרים שבהם הביצית מופרית בתוך החצוצרה ומשתרשת בה במקום בתוך הרחם, מתחיל להתפתח היריון חוץ רחמי. ניתוח לכריתת חצוצרה מתבצע במקרים של הריון חוץ רחמי, או לצורך טיפול בסרטן השחלות ולכריתה מניעתית בקרב נשים שנמצאות בסיכון לחלות בסרטן השחלות.
קיימת סכנה לקרע ודימום במהלך ניתוח לכריתת חצוצרות
ניתוח לכריתת חצוצרות מתבצע כחלק מניתוח לכריתת רחם, ובמקרים מסוימים במהלך הניתוח מבצעים גם כריתה של טפולות, הכוללת כריתת השחלות. כאשר נשים צעירות שטרם הגיעו לגיל הבלות, נאלצות לעבור ניתוח מסוג זה, אין מקום לכריתת השחלות, אלא מומלץ להשלים את כריתת החצוצרות, כדי להפחית באופן משמעותי את הסיכויים לחלות בסרטן השחלות.
ניתוח לכריתת חצוצרות לא נחשב לניתוח מסובך, אולם החצוצרה לא ניחנת בגמישות רבה, לכן במצבים שבהם התרחש קרע ודימום ייתכן שיהיה צורך להסיר אותה בניתוח. רשלנות רפואית בניתוח לכריתת חצוצרה יכולה לבוא לידי ביטוי באי הפניית המטופלת לביצוע ההליך למרות התסמינים, או במהלך הניתוח עצמו, בשל אי נקיטת אמצעי זהירות.
כריתת חצוצרה בעקבות טיפול רשלני בהריון חוץ רחמי
בתביעה שהוגשה בגין רשלנות רפואית, עברה המטופלת ניתוח לכריתת חצוצרה עקב טיפול רשלני בהריון חוץ רחמי. על פי עובדות המקרה, בחודש החמישי להריון סבלה המטופלת מכאבי בטן ודימומים, על כן הופנתה לבית חולים, בשל חשד להריון מחוץ לרחם.
כעבור 48 שעות, היא שוחררה לביתה עם הפנייה לבדיקת אולטרא סאונד, ובהמשך לאחר שהכאבים לא פסקו היא קיבלה טיפול להפסקת הריון. יומיים לאחר השחרור נצפו סימנים של קרע בחצוצרה ובוצעה כריתה של החצוצרה הימנית.
בית המשפט קבע כי בעקבות רשלנות הצוות הרפואי, הן בעיכוב בהפניה לבדיקות, והן בשל השחרור המוקדם לאחר הפסקת ההריון, נגרם לתובעת נזק בלתי הפיך. על כן חייב את בית החולים לפצותה בסך של 206,000 שקלים.
בתביעה נוספת שהוגשה בגין רשלנות רפואית בטיפול בהריון חוץ רחמי, טענה התובעת כי הרופאים התרשלו בטיפול כשביצעו כריתה של החצוצרה הימנית, ולאחר כשלוש שנים, עקב הריון מחוץ לרחם ביצעו כריתה של החצוצרה השמאלית, במקום לבחור בטיפול שמרני ללא כריתת החצוצרות.
התובעת טענה שהרופאים לא אבחנו את ההיריון החוץ רחמי מבעוד מועד, ולו היו מאבחנים אותו בזמן, ניתן היה להביא לסיום ההיריון החוץ רחמי, באמצעות מתן טיפול אנטיביוטי, או על ידי התערבות כירורגית שמרנית. למרות שהתובעת הוכיחה כי נגרם לה נזק כתוצאה מהטיפול הרשלני, בית המשפט דחה את התביעה על הסף מחמת התיישנות, מכיוון שהוגשה למעלה מעשר שנים, לאחר האירועים הנטענים, לפיכך נקבע כי התובעת אינה זכאית לקבל פיצויים.