רשלנות רפואית טיפת חלב, באילו מקרים תוגש תביעה?

במרכזי טיפת חלב המופעלים ברחבי הארץ על ידי משרד הבריאות, הרשויות המקומיות וקופות חולים, מוצעים שירותי רפואה מניעתית, בעיקר לנשים בהריון, תינוקות ופעוטות. במהלך שנותיהם הראשונות, המעקב אחר מצבם הבריאותי והתפתחותם של הפעוטות, נעשה במסגרת שירותי טיפת חלב ללא עלות כספית.

השירות במרכזים מנוהל על ידי אחיות בריאות הציבור, אשר עברו הכשרה מיוחדת בתחומי הגדילה והתפתחות. האחיות בעלות ידע רב בקידום בריאות, חיסונים, בטיחות, תזונה וטיפול. במסגרתם תפקידם האחיות והרופאים בטיפת חלב נדרשים לערוך אבחון מוקדם של בעיות התפתחותיות, ולבצע בדיקות תקופתיות כדי לאבחן בעיות שמיעה וראייה, בעיות שקשורות לכשל בשגשוג ועוד.  

רשלנות רפואית בטיפת חלב, יכולה לבוא לידי ביטוי עקב טיפול לא מתאים ואבחון שגוי שהוביל למתן טיפול שאינו מתאים לתינוק או להיעדר טיפול. כדי להגיש תביעת רשלנות רפואית נגד טיפת חלב וכדי לקבל פיצויים, יש להוכיח באמצעות חוות דעת של מומחה רפואי, כי האחות או הרופא בטיפת חלב פעלו שלא בהתאם לפרקטיקה המקובלת, וישנו קשר סיבתי בין הרשלנות לבין הנזק שנגרם לפעוט.

תביעה בגין מעקב הריון רשלני של טיפת חלב

כ 16 שנים, לאחר שנולד ילד הסובל משיתוק מוחין, הגישו הוריו תביעה נגד הרופאים המטפלים בתחנת הטיפול טיפת חלב באזור מגוריהם בגין רשלנות רפואית בהריון. לטענת התובעים, הרופאים גרמו לילד להיוולד כשהוא סובל משיתוק מוחין, על כן דרשו לקבל פיצויים בגין הולדה בעוולה.

על פי עובדות התביעה, עד השבוע ה 34 להריון לא נראה כל ממצא חריג בבדיקות שנערכו לאם ולעובר על ידי גניקולוג, אך בשבוע 34 להריון, אושפזה האם במחלקת יולדות בשל כאבים בבטן התחתונה. למחרת בוצעו לתובעת בדיקת אולטרה סאונד וסקירת מערכות והיא שוחררה לביתה.

ברשומה הרפואית צוין כי הערכת משקלו של העובר תקינה ויש לזמן את האם ללידה באמצעות ניתוח קיסרי. כשבועיים לפני מועד הלידה המתוכנן, הגיעה התובעת לחדר מיון, וטענה כי היא מרגישה ירידה דראסטית בתנועות העובר. בעקבות בדיקות שנערכו לה בבית החולים, היא הופנתה מידית ללידה בניתוח.

בכתב התביעה נטען כי האם הייתה במעקב בתקופת ההריון בטיפת חלב, שם עברה את כל הבדיקות על ידי האחיות. אולם הרופא שבדק אותה כאשר הלינה על חוסר תחושה בתנועות העובר, ביצע רק בדיקה חיצונית ולא עשה ניטור לעובר או כל בדיקה אחרת, ולמרות הממצא החריג של גודל העובר, היא שוחררה לביתה ללא הנחיות.

בית המשפט העדיף את טענות הנתבעים ודחה את התביעה

בית המשפט סקר את העדויות השונות שהוצגו בפניו, וקבע כי דין התביעה להידחות. עדותה של התובעת, לא הותירה בפני השופטים רושם אמין. לדוגמה, התובעת שללה בתצהירה כי נערכה לה בדיקת אולטרה סאונד, אך עורך דינה הודה כי בדיקה מסוג זה נערכה במהלך ההריון.

כמו כן, בתחילה טענה תובעת כי נקבע לה מועד לניתוח קיסרי, ולאחר מכן חזרה בה מטענה זו, ובסוף הוכיחו הרשומות הרפואיות כי אכן נקבע תאריך לניתוח. סתירות אלו, ורבות אחרות, שמטו את הקרקע מתחת עדותה של התובעת והפכו אותה לבלתי אמינה.

לעומת עדותה של התובעת, העדויות מטעם הנתבעים היו אמינות בעיני בית המשפט. כך למשל, האחות הראשית ומנהלת התחנה, העידה כי היא זוכרת את התובעת ואת נסיבות הפסקת הטיפול על ידה בתחנה. עדותה התאימה גם לתוכן המסמכים הרפואיים שהוגשו, כמו כן, בית המשפט קיבל את עדותו של הרופא המטפל, אשר טען כי התובעת לא הלינה על הפסקת תחושת תנועה אצל העובר.

לדבריו של הרופא, לו הייתה התובעת טוענת לחוסר תחושה בתנועות העובר, אין סיכוי שהיה שולח אותה לביתה כלעומת שבאה. כמו כן, דבריו נתמכו גם במסגרת כרטיס המטופל של האישה ההרה, אשר בו נכתב במפורש "תנועת סדירות של העובר" ובטן רכה שמשמעותה, שאין חשד למצוקה עוברית.

למרות מרחק הזמן הרב, וזיכרונם החלקי של העדים הרלבנטיים, בית המשפט קבע כי התובעים לא הניחו בפניו תשתית ראייתית אשר תתמוך בטענת רשלנות. אי לכך, התביעה נדחתה והתובעים חויבו בהוצאות משפט בסך של 20,000 שקלים.