האם התובע חירש בגין רשלנות רפואית בטיפול בזיהום?

בית המשפט העליון דחה את ערעורו של קטין חירש בן 14, אשר הוגש לאחר דחיית תביעת רשלנות רפואית בגין טיפול רפואי לקוי. הקטין והוריו טענו כי חרשותו של האחרון נובעת מהטיפול הרפואי שניתן לו בגיל שלושה חודשים. מדובר בטיפול בתרופה אנטיביוטית שהינה בעלת פוטנציאל לגרום לנזק בשמיעה (עד רמה של חרשות מוחלטת). בני המשפחה טענו כי הרופאים המטפלים התרשלו בביצוע בדיקות שגרתיות ומחייבות כגון ניטור לגבי רמת התרופה בדמם, וזאת על מנת להתאים לקטין את המינון לרמות הנדרשות. לטענתם, המינון היה גבוה מהמינון המרבי אשר ניתן לתת לתינוק בן שלושה חודשים, ובמשקלו של הקטין בימים נשוא הערעור.

עוד פסקי דין בנושא:
מי ישלם פיצויים בגין טיפול שיניים רשלני בצבא שגרם לזיהום בעצם?
נזק נגרם כתוצאה מזיהום בגין הפסקת טיפול אנטיביוטי לאחר ניתוח
כריתת אצבעות בעקבות זיהום לאחר רשלנות בניתוח להסרת ציפורן
מוות של מטופל מחיידק זיהומי בגין אי אבחון בחדר מיון
האם יש להטיל אשם תורם בגין התפתחות זיהום לאחר ניתוח?

התביעה המקורית הוגשה גם כנגד המדינה, וזאת בגין רשלנות בפיקוח על בית החולים. בית המשפט המחוזי בחן את חוות הדעת הרפואיות אשר הוצגו בפניו מטעם הצדדים, את החקירות הנגדיות של העדים, והראיות הנוספות, וקבע כי הטיפול שניתן לקטין בתרופה היה נחוץ ונכון. בפסק הדין במחוזי נכתב כי מדובר בטיפול ראוי, זאת נוכח רגישותו של החיידק המזהם לתרופה זו. כמו כן, בית המשפט קבע כי בבחינת תיקו הרפואי של התובע, ניכר שהאחרון הראה תגובה טובה לטיפול בתרופה.

בית המשפט העליון משאיר את פסק הדין על כנו

בית המשפט קיבל אפוא את עמדתו המומחה הרפואי מטעם ההגנה בכך שהיה מקום להמשיך במתן התרופה לקטין במשך עשרה ימים, וכי הוכח שהמינון שניתן לו עלה באופן זניח בלבד על המינון המקסימאלי. מינון גבוה זה היה סביר בנסיבות המקרה, זאת נוכח הזיהום החריף ממנו סבל הקטין באשפוזו, ובהתחשב בעובדה שהסיכון לחרשות עקב השימוש בתרופה אינו עולה על 2.5%. מבחינת הניטור ובדיקות השמיעה במהלך מתן התרופה, בית המשפט קיבל גם כאן את חוות דעתו של מומחה ההגנה בקובעו כי דרישות אלו יפות כאשר מדובר בשימוש ארוך טווח בתרופה, ולא בשימוש למשך מספר ימים בלבד.

למעלה מן הצורך, בית המשפט המחוזי קבע כי לא הוכח קשר סיבתי בין חרשותו של הקטין לבין הטיפול אשר ניתן לו בתרופת הגנטאמיצין. בהקשר זה, צוין כי המומחים מטעם שני הצדדים היו תמימי דעים לכך שליקוי שמיעה עקב תרופה זו מתרחש מיד בסמוך לנטילת התרופה. עם זאת, במקרה דנן דבר הליקוי נודע רק בעת שהתינוק היה בן שבעה חודשים.

עוד מאמרים בנושא:
זיהום לאחר טיפול רפואי בבית חולים, מתי תוגש תביעת רשלנות רפואית?

לא זו אף זו, הוכח כי הקטין סבל לאחר לידתו ממומים שונים כגון רמת סוכר נמוכה בדם, ערכים גבוהים של בילירובין, הרחבת אגן הכליה ועוד. ההורים והקטין לא הוכיחו כי לא היה במומים אלו כדי להשפיע על מצב שמיעתו של התובע. השופטים אמנם לא קבעו כל ממצא פוזיטיבי לעניין זה, אך צוין כי המומים מלמדים על היתכנות לקיומן של סיבות אחרות לחרשות הקטין.
 

הלכה פסוקה היא כי בית המשפט העליון לא נוטה להתערב בפסיקתו של בית המשפט המחוזי כל אימת שלא הוכח שמדובר במקרה המחייב זאת. השופטים נוטים לייחס חשיבות לכך שהערכאה הדיונית שמעה את הצדדים, בחנה את הראיות, ופסקה על בסיס המסגרת המשפטית הרלבנטית. במקרה דנן, נקבע כי המערערים לא עמדו בנטל להוכיח שיש הצדקה להפוך את פסק הדין של בית משפט קמא. אי לכך, הערעור נדחה.