רשלנות רפואית בחיסון פוליו, מתי תוגש תביעה?

מחלת פוליו, המכונה פוליומיליטיס, היא מחלה זיהומית הנגרמת על ידי נגיף בעל נטייה לפגוע בתאי מערכת העצבים המרכזית. המחלה גורמת לשיתוק שרירים שונים, לרוב בשרירי הגפיים כאשר הפגיעה העצבית בלתי הפיכה.

ההדבקה בנגיף נעשית באמצעות דרכי העיכול. עד לאמצע המאה הקודמת הייתה מחלה זו נפוצה בעולם, אך מאז פותחו חיסונים ושכיחות המחלה ירדה. כיום קיימים שני סוגי חיסון נגד מחלת הפוליו – חיסון חי מוחלש הניתן בהאכלה ובטיפות לפה, וחיסון מומת הניתן בזריקה.

כל תינוק שנולד בארץ נדרש לקבל שלוש מנות חיסון נגד מחלת הפוליו, המכונה גם שיתוק ילדים. במסגרת שנת חייו הראשונה זוכה כל רך נולד לשלושה חיסונים שניתנים בטיפת חלב, אשר אמורים למנוע את הידבקותו בווירוס הפראי וחשוך המרפא. 

תביעה לפי חוק לפיצוי נפגעי פוליו

חוק פיצוי לנפגעי פוליו שנחקק בשנת 2007, נועד לפצות את נפגעי הפוליו שלקו בישראל במחלת שיתוק ילדים או שקיבלו בישראל טיפול רפואי בשל מחלת שיתוק ילדים. החוק קובע כי כל אדם שנפגע ממחלת הפוליו, שהוא תושב מדינת ישראל ושהמקום שבו חלה במחלה הוא ישראל, רשאי להגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי. 

על פי החוק, נפגע ממחלת הפוליו זכאי לקבל פיצוי ללא מגבלת גיל וללא זיקה למבחן ההכנסות. במקרה שהנכות הרפואית שנגרמת ממחלת הפוליו גבוהה מעשרים אחוז, הנפגע זכאי לקבל מומחה בתחום הביטוח הרפואי, כדי שיוכל להגדיל את הסיכויים לקבלת פיצוי משמעותי.

רשלנות רפואית במחלת הפוליו יכולה לבוא לידי ביטוי באבחון מאוחר או לקוי של המחלה שהוביל להידרדרות ופריצת המחלה, וכן בשל עיכוב במתן טיפול ראוי, ביצוע פרוצדורות רפואיות בחוסר מיומנות וכן בשל ליקוי בתקופת ההשגחה והטיפול. כדי להגיש תביעה בעילת רשלנות רפואית במחלת הפוליו, יש לפנות אל מומחה רפואי כדי שיחווה את דעתו בעניין הקשר הסיבתי וכן לפנות לעורך דין העוסק בתחום, כדי שיעריך האם יש מקום להגשת תביעה ומהם הסיכויים לקבל פיצויים. 

ביצוע מאוחר של חיסון למחלת פוליו

בשנות השמונים, היה החיסון המוחלש נפוץ באופן שגרתי בארץ ובעולם. הוראות משרד הבריאות בתקופה הרלבנטית היו כי יש לחסן תינוקות מפני מחלקת הפוליו בארבע מנות, בחודש השני לחיי התינוק, בחודש הרביעי, בחודש השישי ובגיל 12-14 חודשים.

באותה העת, כאמור, היה החיסון המוחלש נפוץ ושגרתי, שכן יעילותו נחשבה לגדולה יותר. לפי הוראות משרד הבריאות, במקרים שבהם אובחן התינוק כסובל מכשל חיסוני, יש לתת לו את החיסון המומת. כמו כן, על פי הוראות משרד הבריאות דאז, במידה והתינוק סבל מחום או זיהום, הייתה הוראה להמתין עם מתן החיסון. לגבי פגים, צוין בהוראות משרד הבריאות, היה לתת את החיסון בהתאם לגיל הכרונולוגי או לפחות שבועיים לאחר השחרור ממחלקת הילודים.

האם מהלך החיסונים נעשה באיחור?

בתביעה שהוגשה אל בית המשפט המחוזי בבאר שבע, בגין רשלנות רפואית בחיסון פוליו, בטענה של ביצוע מאוחר של חיסון למחלה, התובע נולד לאחר הריון של 34 שבועות במשקל 1980 גרם והועבר לפגיה. במחלקת הפגים שהה התובע כארבעה שבועות ושוחרר לביתו במשקל 2300 גרם. התובע קיבל שלושה מנות חיסון נגד מחלת הפוליו ואושפז בגיל שלוש בבית החולים כסובל ממחלת הפוליו.

לתובע ניתנה מנת החיסון הראשונה כאשר היה בן שלושה חודשים ושבוע, המנה השנייה ניתנה כעבור חודשיים ושבועיים, והמנה השלישית – כעבור ששה חודשים נוספים. לא היה ספק שלא קוימה בעניינו ההתוויה הרגילה בנוגע לתאריכי החיסון, ובית המשפט נדרש לבחון האם האיחורים היו מוצדקים.

לגבי מנת החיסון הראשונה, עלה מן הרישומים כי לאחר יציאתו של התובע מן הפגייה, הוא סבל במשך שלושה חודשים ממחלות, כולל חום, אפטיה, זיהום ויראלי, ברונכיטיס. כמו כן, התובע אושפז מספר ימים בבית חולים וטופל בין השאר באנטיביוטיקה. אי לכך, דחיית מתן החיסון הראשון הייתה מוצדקת. כמו כן, על פי הממצאים הקליניים בעניינו של התובע, הסיקו הרופאים באופן סביר שמנת החיסון נקלטה.

לגבי מנת החיסון השנייה, אשר ניתנה חודשיים ושבועיים לאחר המנה הראשונה, נקבע כי לא הייתה רשלנית אף היא. על פי הוראות משרד הבריאות, ההפרש המומלץ בין המנות הראשונה לשנייה והשנייה לשלישית עמד על 6-8 שבועות. אי לכך, איחור של שבועיים אינו הופך את מתן מנת החיסון לרשלנית.

מנת החיסון השלישית הייתה נושא המחלוקת העיקרי בין הצדדים כאשר ניתנה חצי שנה לאחר המנה השנייה. בית המשפט הכיר בכך שהתובע סבל ממחלות שונות במהלך שנה זו, אך השופטים לא התעלמו מטענות הוריו של התובע בכך שהיו מועדים שניתן היה בהם לתת לו את מנת החיסון. עם זאת, החולה חלה בפוליו שלושה חודשים לאחר מתן מנת החיסון הרביעית. אי לכך, אין קשר בין האיחור במתן החיסון לבין נזקו של התובע.

בסופו של דבר הגיע בית המשפט למסקנה כי האיחור בביצוע החיסונים לא גרם לפריצת המחלה. אמנם נפל פגם באופן העמידה בזמנים של חיסון מחלת הפוליו אצל התובע. עם זאת, העובדה כי התובע חלה במחלה חודשים לאחר מנת החיסון השלישית, שמטה את הקרקע מתחת לטענות התביעה. המומחים הרפואיים העידו כי אין קשר בין איחור במתן החיסון לבין פגיעה ביעילותו. אי לכך, מחלתו של התובע נבעה מכשל חיסוני נדיר ממנו סבל, והשתייכותו לקבוצה קטנה אשר איננה מסוגלת להתחסן מפני הווירוס הקטלני.