חוק ההתיישנות, תשי``ח - 1958

חוק ההתיישנות, תשי"ח - 1958

חוק ההתיישנות קובע כי כאשר לא הוגשה תביעה במהלך התקופה הקבועה בחוק, שהינה שבע שנים, התביעה תימחק על הסף מכיוון שחלף זמן רב מדי, מעת ביצוע הסיבה שהובילה להגשת התביעה לבין הזמן שניתן להוכיח ולבסס את טענות.

תקופת ההתיישנות נמדדת מהיום בו נולדה עילת התביעה, אך מועד זה עלול להשתנות ביחס לגורמים מסוימים, לדוגמה, אם לקטין, שהינו מתחת לגיל 18 נגרם נזק גופני, כתוצאה מטיפול רשלני, הוא רשאי להגיש את התביעה גם בהיותו בן 25, כלומר שבע השנים הנמדדות בתקופת ההתיישנות, יחלו רק כשיגיע התובע לגיל 18.

פרק ראשון: עיקרי ההתיישנות

לפי הגדרות חוק זה תביעה בגין רשלנות רפואית, שלא הוגשה תוך שבע שנים, מיום שהאדם נפגע כתוצאה מביצוע הרשלנות, תידחה על הסף והאדם לא יהיה זכאי לתשלום פיצויים או לקבלת סעד. אך עם זאת כל עוד ההליך המשפטי מתרחש, יתאפס מרוץ ההתיישנות. כלומר אם התביעה הוגשה עד שבע שנים ממועד הפגיעה, אין משמעות לזמן שחולף בעת ההליך המשפטי.

קיימים מקרים מסוימים בהם תקופת ההתיישנות מתמשכת, או אפילו מתקצרת. כמו כן, בעלי הדין רשאים לערוך ביניהם הסכם ולחתום על חוזה בכתב, בו תיקבע תקופה ממושכת או קצרה מזו שנקבעה בחוק.

פרק שני: תקופת ההתיישנות

תביעה שלא הוגשה עליה תובענה, שהינה הליך אזרחי לפני בית המשפט, מתיישנת כעבור שבע שנים, מלבד תביעה העוסקת במקרקעין המתיישנת כעבור חמש עשרה שנה, או עשרים וחמש שנה, לאחר שנרשמה זכות המקרקעין בספרי האחוזה, לפי פקודת הקרקעות.

ההתיישנות מתחילה במועד שבו נולדה העילה להגשת התובענה, כלומר ביום בו התובע נפגע כתוצאה מביצוע העבירה, או ביום בו בוצעה הרשלנות הרפואית, אלא אם מדובר בהונאה או תרמית, במקרה זה ההתיישנות חלה ביום שנודע לתובע בדבר התרמית.

במקרה והתובע אינו מודע לעובדות המהוות את עילת התובענה, כלומר הוא אינו מבין כי הנזק שנגרם לו קשור באופן סיבתי לטיפול הרשלני שקיבל, תקופת ההתיישנות תתחיל ביום שבו לתובע נודעו כל העובדות.

בהליך משפטי בו הנתבע הודה בביצוע העבירה, תקופת ההתיישנות תתחיל מיום ההודאה שנמסרה בפני בית משפט או בכתב.

פרק שלישי: חישוב תקופת ההתיישנות

כאשר מחשבים את תקופת ההתיישנות לא נלקחת בחשבון התקופה בו התובע היה מתחת לגיל 18, כמו כן, אם התובע הינו בעל מוגבלות שכלית או נפשית ולא מונה אפוטרופוס זמני או קבוע שידאג לענייניו. התקופה תחל ביום שלאפוטרופוס נודעו עובדות העילה.
תקופת ההתיישנות לא תיחשב במידה ואחד מבעלי הדין, כולל האפוטרופוס שוהה מחוץ לשטח מדינת ישראל, ואינו יכול מסיבה זו לקיים את הבירור המשפטי.

הזמן שבין הגשת התביעה לבית דחייתה, אינו נכלל בתקופת ההתיישנות, ובמידה ובית המשפט נסגר, תקופת ההתיישנות לא תסתיים, אלא רק לאחר שנה מהיום שבית המשפט נפתח מחדש.