חוות דעת מקצועית של רופא נתבע במסגרת תצהיר עדות, האמנם?

במקרים בהם מוגשת תביעה בגין רשלנות רפואית, חייבים בעלי הדין לצרף לתביעתם חוות דעת רפואיות התומכות בגרסתם. עם זאת, היות ומדובר בנתבעים שהינם רופאים או אנשים מטעם המוסדות הרפואיים, האם יכולים אלו להגיש חוות דעת מקצועית במסגרת תצהיר עדותם הראשית? בקשה לפסילת סעיפים בתצהיר עדות הוגשה לפתחו של בית המשפט המחוזי.

המבקשים – קטין שנולד כשהוא סובל מנכות רפואית קשה והוריו הגישו תביעה בגין רשלנות רפואית שמקורה, על פי הנטען, בהחמצה רשלנית של דיספלזיית עצם קשה של הקטין. מדובר במקרה של רשלנות רפואית בהריון אשר התרחשה, על פי כתב התביעה, עת היה הקטין עובר בבטן אימו.

הצדדים הגישו חוות דעת רפואיות הן בשאלת האחריות הן בשאלת הנזק. בנוסף, הגישה ההגנה תצהירי עדות ראשית של שלושה רופאים אשר טיפלו באם הקטין במהלך הריונה. עם קבלת תצהירי העדות הראשית של הרופאים, הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי שתי בקשות. במסגרת בקשות אלו, טענו המבקשים כי יש למחוק סעיפים מסוימים מתצהירי הרופאים. על פי הנטען, הסעיפים הרלבנטיים מהווים עדויות סברה ו/או עדויות שבמומחיות, שאינן קבילות כראייה במסגרת תצהירי עדות ראשית.

ההורים והקטין טוענים - אנו בעמדת נחיתות

ההורים והקטין טענו בבית המשפט כי מדובר בסוגיה עקרונית אשר נוגעת לכלל תצהירי העדות הראשית המוגשים על ידי עדים שהינם רופאים. לטענתם, עסקינן בעדים אשר מציגים חוות דעת מקצועית, זאת כאשר הם אינם מוגדרים על ידי בית המשפט כמומחים.

אי לכך, נמצאים הם (המבקשים) בעמדת נחיתות מולם, היות וברשותם ארבע חוות דעת רפואיות, ואילו למבקשים חוות דעת רפואית אחת בלבד. המבקשים טענו כי העדים-הרופאים נתנו, במסווה של הסברים אודות דרך פעולתם, מעין חוות דעת, המוגשת בנפרד ובנוסף לזו של המומחה הרפואי מטעמם.

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשות בקובעו כי במקרה של עדויות של אנשי מקצוע, כמו הרופאים במקרה שנדון לפניו, יכולות עדויות אלה להכיל גם התייחסויות לעניינים הקשורים לעבודתם. "אין זה אלא סביר" – כך נקבע – "כי מקום בו נבחנות פעולות של רופא במהלך תקופה מסוימת, או במועד ספציפי, יש לשמוע את דעתו של העד-הרופא גם באשר למחשבות ולדעות שעל פיהן פעל".

השופטים ציינו כי במקום בו מועלות טענות כלפי הטיפול הרפואי של רופא-נתבע, יש לאפשר לו להבהיר את מסכת השיקולים, הפעולות והלבטים אשר הנחו אותו במסגרת המקרה דנא. השופטים פסקו כי יש לדחות את הבקשות, שכן העד-הרופא, איננו מעיד כמומחה, והוא רשאי להסביר את פעולותיו לצורך בחינה זו.