אישור חוות דעת רפואית למרות ניגוד עניינים קטן

באפריל 2000 הגישה אישה תביעה נגד בית אבות, בגין נזק נפשי שנגרם לה בעקבות אירוע טרגי משנת 1997. בעקבות פערים בין חוות הדעת המומחים מטעם הצדדים, מינה בית המשפט מומחה רפואי מטעמו אשר בחן את התובעת והעמיד נכותה על 10% באופן זמני ו-5% לצמיתות.

המומחה הגיע להעיד בבית המשפט, וכבר בראשית דבריו ציין כי "בשנה שנתיים האחרונות" הוא מעניק למשרד עורכי הדין של בית האבות ייעוץ רפואי. המומחה הוסיף כי בשנה האחרונה הוא אף מבקש לבטל את מינויו מטעם בית המשפט בתיקים בהם מעורב המשרד. עם זאת, לדברי המומחה, בשנת 2001 (מועד בדיקת התובעת), לא היה כך המצב. חקירת המומחה הופסקה וניתן לתובעת להגיש בקשה לפסילתו בתוך 45 יום.

פסילת מומחה רפואי, אימתי?

תקנה 126 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 מורה כי מומחה אשר מייעץ עצה או חווה דעתו לאדם בעניין שבתחום מומחיותו, לא יוזמן מטעם בית המשפט כמומחה באותו עניין במסגרת הליך בו האדם המדובר הוא בעל דין. מן הפסיקה ידוע כי תקנה זו זוכה לפרשנות רחבה, לפיה חלה היא על מי שייעץ למי מהגורמים המעורבים בהליך המשפטי.

מטרת התקנה הינה למנוע ניגוד עניינים מצידו של מומחה שנתן שירות לבעל דין ועתה מתבקש לחוות דעתו בהליך המתקיים בבית המשפט. לא זו בלבד, אלא שבעל דין המעורר את הטענה אף אינו חייב להביא ראיות מטעמו לכך שקיים חשש ממשי או אחר למשוא פנים או לניגוד עניינים מצידו של המומחה. גם אם המומחה פעל בתום לב, אין בכך כדי להכשיר את חוות דעתו.

אם כן, על פי החוק ופסיקות בית המשפט - די בכך שהמומחה בא במגע עם אותו אדם ויעץ עצה או חיווה דעה בעניין שבתחום מומחיותו, על מנת לפסול אותו מלשמש כמומחה מטעם בית המשפט, ולאחרון אין שיקול דעת בענין.

חוות הדעת מאושרת למרות "ניגוד העניינים", מדוע?

בית המשפט קבע כי במקרה דנן, אין חולק שבמועד בדיקת התובעת ועריכת חוות הדעת לא היה המומחה מצוי במצב של ניגוד עניינים. השאלה האם בנסיבות הקונקרטיות - שעה שחוות הדעת שדינה כדין עדות בשבועה (סעיף 25 לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א - 1971) מונחת בפני בית המשפט למעלה מחמש שנים, ושהמומחה העלה מיוזמתו בדיון בבית המשפט את קשריו עם משרד באת כוח המשיבה - התוצאה חייבת להיות פסילת חוות הדעת היא שאלה תלוית נסיבות.

במילים אחרות - האם כיוון שהמומחה טרם נחקר יש חשש כי חקירתו הנגדית תהא צבועה במחויבותו כלפי משרד המשיבה, או שמא עיקר העיקרים הוא חוות הדעת כפי שניתנה בשעתו?

השופטים קבעו כי במצב זה - שהוא מצב של דיעבד – יש מקום להתחשב בכך שהמומחה לא ייעץ לנתבעים באותו עניין (זו כזכור לשון תקנה 126) ובכך שחוות הדעת כבר ניתנה. השופטים הוסיפו וציינו כי לא ניתן לייחס למומחה חוסר תום לב בשעת עריכתה של חוות הדעת (מועד בו לא היה בקשר עם משרד בא כוח הנתבעים), או בשעת ראשית העדות - שאז דיווח מיוזמתו על הקשרים הקיימים.

לא מדובר בחוות דעת מכריעה

השופטים ציינו, למעלה מן הצורך, כי אף שמדובר בחוות דעת מומחה מטעם בית המשפט, לא הייתה חוות דעתו במעמד כה מכריע בהליך דנן. בפני בית המשפט הונחו במסגרת ההליך חוות דעת רפואיות נוספות, וכן החלטת המוסד לביטוח לאומי.

זאת ועוד, בית המשפט רשאי גם למנות מומחה או מומחים נוספים אם ימצא לנכון. סיבה נוספת ואחרונה - ההתנהלות הדיונית הממושכת (התיק הוגש כזכור בשנת 2000) הטתה את הכף לטובת הבאת התיק לכלל המשך וסיום, הן בחקירת המומחה והן בטיפול בשאר הראיות ובהכרעה.