רשלנות רפואית - חוות דעת סותרות

כאשר מונחות לפתחו של בית המשפט תביעות שעניינן רשלנות רפואית, על פי רוב יציגו שני הצדדים מומחים רפואיים מטעמם. במרבית הפעמים, מן הסתם, סותרות חוות הדעת הרפואיות אחת את השנייה, או מציגות נתונים זהים מכיוונים שונים. עם זאת, רובם ככולם של השופטים אינם רופאים וחסרי ידע ברפואה. כיצד אם כן מגיע השופט לכדי החלטה, איזו חוות דעת מתקבלת עליו יותר ואיזו חוות דעת הוא מעדיף?

שני המישורים לבדיקת חוות הדעת

הלכה היא כי בבוא בית המשפט להכריע בין חוות דעת מקצועיות נוגדות עליו להפעיל שיקול דעת שיפוטי ולא שיקול דעת מקצועי. ככלל, עדותו של מומחה נבחנת על ידי בית המשפט בשני מישורים –

• מישור המהימנות האישית - במסגרתו נבחנת מהימנותו של המומחה ככל עד אחר.
• מישור האמינות המקצועית - במסגרתו נבחנים רמתו המקצועית של המומחה, וטיב ואופי הבדיקה או הבירור האחר שערך ומכוחם הגיע למסקנותיו.

על פי שני מישורים אלו, נקבעת בדרך כלל יכולתו של בית המשפט לאמץ את חוות דעתו ולסמוך עליה  לצרכי הכרעה בהליך השיפוטי שבמסגרתו הוגשה כראיה. יש לציין כי לא אחת נקבע שעל בית המשפט, בהסתמכו על חוות דעת מומחים, לקבוע מהי הרמה המקצועית הטובה בתחום רפואי מסוים, ומהן הפעולות הרפואיות שניתן היה לבצע (ושהיה צריך לבצע) - אל מול מה שנעשה בפועל.

חשיבותו של תחום ההתמחות

כאשר מדובר בנזק, שגרם מומחה רפואי, או בנזק שהידע לגביו ולגבי אופן גרימתו נמצאים בידי מומחה רפואי בתחום, רצוי שאת חוות הדעת יערוך רופא מומחה בעל הכלים והידע הרלבנטיים. במילים אחרות – ככל שיתמחה המומחה הרפואי בתחום הספיצפי בו עוסק הרופא הנתבע, כך יוכל להתחקות באופן אמין האם התנהלותו הייתה בגדר "הרופא הסביר". דהיינו - עם עוסקת התביעה בדלקת בכליות, חוות דעת של נפרולוג (מומחה לכליות) תהיה טובה יותר מחוות דעת של קרדיולוג.

האם יכול בית המשפט לדחות חוות דעת רפואית של אחד הצדדים?

בפסיקה שעסקה בנושא בעבר נקבע כי בית המשפט אינו מחויב לאמץ כ"כזה ראה וקדש" את המלצותיו של מומחה רפואי. ההכרעה הסופית בכל השאלות השנויות במחלוקת, כמו גם בשאלות הרפואיות, שמורה לבית המשפט והוא אינו יכול להתנער מחובה זו. מדובר למעשה באמרה המשפטית - ’בית המשפט, ולא המומחה, הוא הפוסק האחרון גם בשאלות הרפואיות, שנמסרו לחוות דעתו של המומחה, ולהלכה אינו חייב בית המשפט לפסוק על-פי חוות דעתו’.

אמנם, על דרך השגרה לא יטה בית המשפט להתערב בקביעות שבחוות הדעת הרפואית של מומחה, המתבססות על הידע והמומחיות של איש המקצוע. עם זאת, בהיותו הפוסק האחרון, רשאי בית המשפט וגם מחויב להעביר תחת שבט ביקורתו את חוות דעתו של המומחה הרפואי.

יש לזכור, כי עדותו של המומחה אינה אלא ראיה מתוך מכלול הראיות. בית המשפט, רשאי על פי שיקול דעתו לסטות במקרים מסוימים באופן חלקי או מלא ממסקנות המומחה הרפואי. כך, למשל אם ממכלול הראיות עולה, כי המסקנות בחוות הדעת נסמכו על תשתית עובדתית בלתי מהימנה. העובדה שמומחה רפואי הינו בעל התמחות, אינה הופכת אותו לחסין מביקורת.

בידי בית המשפט נתונה הסמכות לפסוק גם בניגוד לקביעת המומחה, שעה שמכלול הראיות, הכולל בחובו גם מסמכים רפואיים בנוגע לסוגיה שבמחלוקת, מצביע על מסקנה שונה מזו אליה הגיע המומחה.