האם אי קבלת מטופל לטיפול הינה רשלנות רפואית?

ת"ק 38654-12-11

האם רופא שיניים חייב לסייע למטופל כאשר זה פונה אליו, או שמא שמורה לרופא הזכות לסרב לבצע את ההליך הרפואי? האם מטופל אשר קיבל "סירוב" מבחינת טיפול במרפאת שיניים רשאי להגיש תביעה כנגד המרפאה והרופא? האם סרבנות להענקת טיפול הינה רשלנות רופא שיניים? סוגיות אלה עמדו במרכזו של פסק הדין שלהלן.

מדובר באישה אשר הגישה תביעה כנגד רופאת שיניים לאחר שהאחרונה סירבה לקבל אותה לטיפול רפואי. האישה טענה כי היא זכאית לפיצויים מהרופאה וזאת מחמת שני טעמים. ראשית, נטען כי הסירוב לקבלה נאמר לה בנוכחות מטופלים אחרים והדבר גרם לה לעוגמת נפש (היא יצאה מהמרפאה "פגועה ובוכייה"). שנית, המטופלת טענה כי הרופאה הייתה חייבת, מתוקף חוק זכויות החולה, להעניק לה את הטיפול המבוקש.

עיקרון האוטונומיה של הרצון

בית המשפט בחן את המקרה וקבע כי דין התביעה להידחות. בפסק הדין נקבע כי על פי חוק החוזים, ובהתאם לעיקרון "האוטונומיה של הרצון", לא ניתן לחייב אדם/חברה להתקשר בחוזה. דהיינו, ההתקשרות בחוזה מבוססת על רצון מצידם של הצדדים. במילים פשוטות, אדם איננו יכול לפנות לבית המשפט כאשר מאן דהו מסרב להתקשר עימו בחוזה והדברים רלבנטיים גם לגבי מטופלים מול רופאי שיניים.

עוד מאמרים בנושא:
רשלנות רפואית בנפילת מקדח לפה המטופל בטיפול שיניים, מתי ניתן להגיש תביעת פיצויים?
רשלנות רפואית בטיפול ציפוי שיניים, איך אפשר לקבל פיצויים?
טיפול שיניים ללא הסכמה מדעת, מתי תוגש תביעה בגין רשלנות רפואית?
רשלנות רפואית בעקירת שיניים, מתי תוגש תביעה?
נסיגת חניכיים בעקבות טיפול שיניים רשלני, מתי תוגש תביעה?

בפסק הדין הודגש כי אמנם העיקרון הנ"ל צומצם באופן מסוים במסגרת חריגים כגון חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות ציבוריים, אך דווקא החריגים לכלל העצימו את הכלל. דהיינו, בית המשפט קבע כי ניתן לראות שהחריגים המדוברים הדגישו את משקלו הרב של עיקרון "האוטונומיה של הרצון" (וזאת משום שרק חקיקה מפורשת יכולה לעמוד בסתירה אליו).

לא הופלתה על רקע חוק זכויות החולה

בנוגע לגורמים רפואיים - כגון רופאים, אחיות ומטפלים למיניהם - בית המשפט קבע כי גם לגביהם קיימים חריגים אשר נועדו למנוע אפליה בעת מתן טיפול רפואי. למשל, סעיף 4 לחוק זכויות החולה קובע באופן מפורש כי רופא איננו רשאי להימנע מהענקת טיפול לפלוני מחמת גזע, דת, מין, מגדר, ארץ מוצא, נטייה מינית וכדומה. עם זאת, במקרה דנן, נקבע כי התובעת לא סבלה מאפליה מחמת אחת מהעילות הנ"ל אלא בשל נסיבות ספציפיות הקשורות ליחסים שבין הצדדים עובר למקרה המדובר.

בית המשפט קיבל את טענותיה של הרופאה כי הסירוב להענקת הטיפול נבע מהתנהלותה הבלתי סבירה של התובעת כלפי מזכירותיה. נקבע כי האחרונה התנהגה בגסות של ממש כלפי המזכירות תוך שהיא תוקפת אותן באופן מילולי אגב קללות וגידופים. אי לכך, בית המשפט קבע כי הרופאה הייתה "רשאית לנתק את הקשר המקצועי בין הצדדים". יתרה מכך, הודגש כי לא נותרו טיפולים אשר הרופאה לא סיימה בפיה של המטופלת וסירובה לבצע הליכים חדשים הייתה סבירה בנסיבות העניין. בית המשפט דחה גם את הטענות בדבר פיצוי בגין עוגמת הנפש. הודגש כי היות והרופאה לא הייתה חייבת לקבל את המטופלת למרפאתה, לא היה ניתן לגזור לטובתה פיצויים בגין תחושותיה.