חובת הגילוי המוטלת על רופא לגבי בדיקה ללא סימנים חיצוניים לעריכתה?

סעיף 13 לחוק זכויות החולה קובע כי רופא לא ייתן למטופל טיפול רפואי ללא קבלת הסכמה מדעת מצידו של המטופל. כמו כן, לשם קבלת ההסכמה מדעת, חייב המטפל למסור לחולה את כל המידע הדרוש בכדי לאפשר לו לתת הסכמתו. מידע רפואי זה כולל אבחנה, תיאור מהות ההליך, מטרת ההליך, התועלת הצפויה, סיכויי הטיפול המוצע, הסיכונים הכרוכים בטיפול, תופעות הלוואי, עובדת היות הטיפול חדשני וכדומה. החוק קובע כי מטפל ימסור למטופל את המידע בשלב מוקדם ככל הניתן ובאופן בו יתאפשר למטופל מידה מרבית של הבנת הנאמר לו.

מטרתו של סעיף זה לחוק הינה להבטיח כי זכותו של החולה לתת הסכמה מדעת לטיפול תובטח. מערכת המשפט הישראלית מכירה בכך כי החולה הינו האדון של גופו ועל כן כל טיפול שיעשה בגופו, חייב להיות מאושר על ידי האחרון. עם זאת, הלכה פסוקה היא כי החולה אינו הרופא של עצמו ואין הוא סטודנט לרפואה. סעיף 13 לא נועד גם לזרוע פאניקה או בהלה תוך הפניית החולה לטיפולים רפואיים מיותרים.

סוגיה אשר עסקה בסעיף זה, הונחה לפתחו של בית המשפט המחוזי.מדובר בתביעה אשר הוגשה על ידי הורים שבנם נולד כאשר הוא סובל מנזק מוחי ומומים רבים. ההורים טענו כי ניתן היה לאבחן את הזיהום ממנו סבל העובר, עוד במהלך ההריון, וזאת על ידי ביצוע בדיקה פשוטה. הרופאים טענו כי בדיקה זו אינה מבוצעת ללא תסמינים חיצוניים מסוימים, ולא היו כאלה אצל האם במהלך ההריון. האם מדובר במקרה של רשלנות בהריון?

אין צורך לגלות לגבי כל סיכון אשר קיים

השופטים קבעו כי יש לקבל את טענותיהם של הרופאים ולדחות את התביעה. בפסק הדין נכתב כי ההריון התנהל בצורה תקינה ולא הייתה כל אינדיקציה רפואית אשר הצריכה את ביצוע הבדיקה נשוא התובענה. אי לכך, היות ומדובר בהריון תקין, לא היה צורך גם להתריע בפני התובעת שקיים סיכוי מסוים לחלות במחלה חרף העדר תסמינים חיצוניים. השופטים הביאו בפסק הדין דוגמא מפסיקתו של בית המשפט העליון במקרה דומה – "מבחן החולה הסביר איננו מקים חובה על הרופא להעמיד את המטופל על כל סיכון חבוי בלתי רלבנטי ועל כל בדיקה נוספת שאין הוא זקוק לה".

במקרה דנן, התובעים טענו כי הזיהום ממנו סבל העובר הינו זיהום מוכר וידוע ברפואה, קל וחומר בקרב נשים בהריון. נכון, על הרופא מוטלת החובה לספק למטופל את המידע הדרוש לצורך קבלת החלטה מושכלת בדבר הליך רפואי זה או אחר.  עם זאת, טענותיהם של התובעים לא התקבלו בבית המשפט. השופטים קבעו כי המידע אותו טענו התובעים כי היה על הרופאים לגלות להם הוא מידע כללי ורחב. מידע זה נוגע לכלל האוכלוסיה ואין לא נגיעה לנסיבות המקרה. זאת ועוד, מסירת מידע לכל יולדת, על החשש להידבקות ב-CMV שקט, עלולה ליצור בהלה וחרדה אצל נשים רבות שלא לצורך. "הנזק שבגילוי זה עלול להתברר כגדול מהתועלת שבו", נכתב בפסק הדין.