מטופל שוחרר מחדר מיון למרות בדיקת א.ק.ג לא תקינה - האם רשלנות?
האם מקרה של רשלנות רפואית באבחון מחלה בבית החולים בני ציון בחיפה? האם רופא חדר מיון בבית החולים, אשר טיפל במטופל שהגיע לחדר המיון בשעת לילה מאוחרת, שחרר את האחרון לביתו למרות בדיקת א.ק.ג שאיננה תקינה? סוגיה זו הונחה לפתחו של בית המשפט העליון במסגרת ערעור בגלגול שלישי על החלטות בית המשפט המחוזי ובית משפט השלום.
המנוח, בן 26 בפטירתו, התלונן על תסמינים של חום, שיעול וכאבי גרון. רופא בקופת חולים, אליו פנה המנוח, אבחן אצלו זיהום בדרכי הנשימה העליונות. המנוח הוסיף לחוש ברע וסבל מעליית חום קיצונית. אי לכך, פנה האחרון לחדר המיון לבית החולים בני ציון בחיפה. המנוח התקבל בחדר מיון בשעה 23:00 והתלונן גם על שלשולים שהתווספו לסימפטומים המתוארים לעיל.
למנוח נערכו סדרה של בדיקות כגון בדיקות דם ושתן, צילום רנטגן של הסינוסים ובית החזה, ובדיקת א.ק.ג. בסופן, שוחרר המנוח לביתו עוד באותו הלילה. הרופאים סברו כי המנוח סובל מזיהום ויראלי והרופא המליץ על מנוחה וטיפול תרופתי. מספר ימים לאחר מכן, בשעה 12:00, נמצא המנוח ללא רוח חיים במיטתו. נתיחה שלאחר המוות קבעה כי סיבת הפטירה נעוצה בכשל בלב בעקבות דלקת חריפה בשריר הלב.
האם היה צריך להשאיר את החולה באשפוז?
בשורש המחלוקת בין הצדדים עמדו תוצאותיה של בדיקת הא.ק.ג שנערכה למנוח. בני המשפחה טענו כי התרשים הצביע על ממצא פתולוגי אשר חייב את המשך האשפוז. בית המשפט מינה מומחה רפואי מטעמו אשר חוות דעת רפואית שהוגשה על ידו אומצה במלואה על ידו. על פי חוות דעת זו, לא היה כל צורך לערוך למנוח בדיקת א.ק.ג במצבו. ברם, משבוצעה הבדיקה ומשהרישום אודות פענוחה לא היה בנמצא, נטל ההוכחה עבר לכתפי הנתבעים.
עוד מאמרים בנושא:
רשלנות רפואית בחדר מיון
בית המשפט קבע, בהסתמכו על חוות הדעת הרפואית, כי התרשים לא העיד על בעיה ספציפית. בנוגע לשאלה באיזו מחלקה היה נותר המנוח להשגחה, המומחה הרפואי סבר כי היות והמנוח חש בטוב למחרת, ואף יצא לטיול עם אימו, ניתן היה להניח שהאחרון היה משוחרר בהקדם. בית המשפט קבע כי אם המנוח היה מאושפז במחלקה לטיפול נמרץ, ולוקה בהתקף הלב בבית החולים, הסיכויים להצילו היו גבוהים. עם זאת, ככל הנראה המנוח היה מתאשפז במחלקה הפנימית ושם סיכוייו להינצל היו נמוכים באופן משמעותי ועומדים על 30% בלבד. לסיכום, בית משפט השלום דחה את התביעה וקבע כי הנתבעים לא התרשלו בהחלטתם לשחרר את המנוח בלילה בו הגיע לחדר המיון. ערעור על החלטה זו הוגש לבית המשפט המחוזי אשר דחה אף הוא את טענות התובעים.
ערעור לבית המשפט העליון
בני המשפחה לא אמרו נואש וערערו על פסק הדין לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון קבע כי יש לקבל את הערעור. השופטים כתבו כי פענוח תוצאותיה של בדיקת הא.ק.ג לא הועלה על הכתב, וזאת בניגוד מפורש לנהלים. אי לכך, נגרם למערערים נזק ראייתי להוכיח את טענותיהם. עם זאת, בית המשפט העליון קיבל את מסקנותיו של בית משפט השלום אשר הסתמך בכך על חוות דעתו של הרופא שביצע את בדיקת הא.ק.ג בפועל.
בית המשפט קבע כי עיון בבדיקה ובחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט מעלה כי הבדיקה לא הייתה תקינה. המומחה פירט בעדותו מספר ליקויים כגון העובדה שבחלק מהחיבורים, ודווקא במקומות החשובים, הרישום הולך באלכסון וזאת שלא לפי הנורמה. מדובר אפוא בעניין טכני אשר מקשה על הקריאה באופן משמעותי. הליקוי בתרשים הא.ק.ג היה רק מרכיב אחד מהפסיפס העובדתי.
בפסק הדין נכתב כי ניתן לומר שדי היה בכך שהתעוררה שאלה ביחד לתרשים בכדי למנוע את שחרורו של המנוח מבית החולים באותו השלב. זאת ועוד, המומחה אף העיד כי במקום בו מגיע בחור בן 26 עם תלונות כאמור, יש להשאיר אותו בבית החולים עד הבוקר ועד לבדיקה של רופא אחר. דהיינו, לא ייתכן שרופא אשר ראה א.ק.ג לא תקין אמר הורה על שחרור המטופל.
במילים אחרות – אין לצפות מרופא חדר מיון למומחיות מקצועית בקשת התחומים העוברים תחת ידיו מדי יום. יש לצפות ממנו לאתר סיכון. רמת זהירותו ותפקידו נמדדים לאור החלטתו שלא להורות על שחרור חולה (וזאת על מנת להמשיך את הליך הבירור על ידי רופא מומחה בבוקר).
