זכות עובר לתבוע בגין קיצור תוחלת חיים עקב רשלנות רפואית
.jpg)
מהו מעמדו המשפטי של עובר, אשר מת ברחם אמו בגין רשלנות רפואית בהריון, והאם זכאי הוא לפיצויים מהרופא ואו המוסד הרפואי בו הייתה אימו מטופלת? האם עובר זכאי לפיצויים, לדוגמא, בעבור תוחלת חייו שנגזלה ממנו, לאחר שהרופאים לא השכילו לאבחן רעלת הריון, או פגעו בו במסגרת דיקור מי שפיר?
מאמר זה לא עוסק בפיצויים בעקבות הנזק שנגרם להורי העובר בגין מותו, אלא בזכויותיו המשפטיות לפיצויים של העובר עצמו. הפסיקה נדרשה לדון לא אחת במקרים בהם עובר, אשר היה אמור להגיע לאוויר העולם בריא ושלם, מת ברחם בגין רשלנות רפואית.
על פי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, כל אדם כשר לזכויות וחובות מגמר לידתו ועד מותו. מתוך סעיף זה (שהינו הסעיף הראשון לחוק), ניתן להבחין כי היות והעובר לא הגיע כדי "גמר לידתו", לא זכאי הוא לזכויות כלשהן, ואינו כשר לשאת בחובות. אי לכך, האם דינו של עובר אשר הוצא מבטן אימו ללא רוח חיים הינו כדין "לא הגיע לגמר לידתו"?
מן הפסיקה ידוע כי קיימים הבדלים מהותיים בין תביעה בעניין עובר שנולד מת (כתוצאה מרשלנות רפואית בלידה) לבין עובר אשר מת לאחר מספר ימים בבית החולים. במקרה הראשון, לא יכולים ההורים לתבוע את בית החולים בשם העובר, אף אם מת הוא בשבוע ה-40 להיריון. עם זאת, במקרה השני, רשאים ההורים להיכנס בנעליו של הרך הנולד, ולתבוע את בית החולים תביעה נזיקית עם ראש נזק בגין קיצור תוחלת חיים (תביעות הנאמדות פעמים רבות במיליוני שקלים).