רשלנות רפואית חמורה של וטרינר ושלילת רישיון לצמיתות

עש"א 32579-10-11

ווטרינר אשר רישיונו נשלל על ידי מנכ"ל משרד הבריאות, וזאת בשל "רשלנות חמורה", הגיש ערעור על כך לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי בבאר שבע קבע כי דין הערעור להידחות. אי לכך, נקבע כי החלטתו של משרד הבריאות לשלול את רישיונו של הווטרינר לצמיתות תיוותר על כנה. מדובר בשלילת רישיון אשר מקורה היה ב"רשלנות חמורה והפגנת חוסר ידע בסיסי בענף הווטרינריה".

עוד מאמרים בנושא:
וטרינר - רשלנות רפואית בטיפול בחיות

הווטרינר במקרה דנן איבד את רישיונו לאחר שמשרד הבריאות קבע כי הוא התנהל ברשלנות, בחוסר מיומנות, ותוך הפגנת חוסר ידע בביצוע ניתוחים לסירוס, עיקור וטיפול בטפילים נוספים. מקור ההליך כנגד הווטרינר היה בקובלנה אשר הוגשה כנגדו ובמסגרתה נטען כי האחרון פעל בניגוד לפרקטיקה רפואית ידועה וסבירה. לדוגמא, הווטרינר לא גילח את המקום המיועד לפני הניתוח, ביצע את הניתוח על שולחן בסלון ביתו מבלי למדוד את כמויות חומר ההרדמה הדרושות, לא דאג לסטריליזציה של הכלים והמקום ועוד.

כתולדה ממעשיו הרשלניים של המערער, טען משרד הבריאות, נגרמו לחיות זיהומים ודימומים וחלה לא אחת התדרדרות במצבן הבריאותי. משרד הבריאות הדגיש כי במקרים מסוימים החיות "נאלצו" לפנות למוסדות רפואיים נוספים. לא זו אף זו, לעיתים, כך נטען, ההתנהלות הרשלנית חייבה ביצוע פעולות כירורגיות מורכבות לתיקון הנזקים (ובמקרים חמורים – להקטנתם בלבד).

הווטרינר הודה במסגרת ההליך בבית המשפט המחוזי בעיקרי מחדליו. עם זאת, הוא ביקש מבית המשפט שלא להורות על שלילת רישיונו לצמיתות וזאת משום שבכך תיגרם לו "פגיעה בלתי מידתית ביכולתו לקיים את עצמו בכבוד ולהתפרנס". מנגד, משרד הבריאות עמד על החומרה הרבה אשר הייתה גלומה במעשיו של המערער ועל הצורך להוציאו מציבור הווטרינרים בישראל. כמו כן, משרד הבריאות הדגיש כי הכנסתו של המערער לא נפגעה והוא מצא עבודה בתחום הווטרינריה ואף הוסיף לטפל בבעלי חיים גם לאחר שרישיונו בוטל.

בית המשפט: "לא ניתן להסתפק בסנקציה חריפה פחות"

בית המשפט בחן את נסיבות המקרה המיוחדות וקבע כי דין הערעור להידחות. השופט, אריאל ואגו, כתב בפסק הדין כי חיות ובעליהן אשר פונים לווטרינר סומכים על הרשות אשר העניקה לאחרון את רישיונו. השופט הדגיש כי החיות ובעליהן סבורים באופן ברור כי הדבר נעשה לאחר בחינה ופיקוח כי אדם בעל רישיון לעסוק בווטרינריה הוא אדם בעל ההכשרה והמיומנות המתאימים. נקבע כי במקרה דנן, במסגרת המתח שבין האינטרס של הפרט (הוטרינר) להמשיך ולעסוק בתחום, אל מול האינטרס של כלל הציבור הסומך על הרשויות המפקחות על מתן שירותי רפואה בכלל ורפואת בע"ח בפרט, יש להעדיף את האינטרס הציבורי.

השופט הדגיש כי הוא התלבט טרם קבלת ההחלטה האם לא היה ניתן "להסתפק" בסנקציה פחות חריפה בדמות התליית הרישיון בלבד (לדוגמא, עד אשר המערער יעבור הכשרות מתאימות ואולי יידרש למבחנים מקצועיים שונים). עם זאת, נקבע כי בעקבות מעשיו של המערער, אשר הביאו את משרד הבריאות לשלול את רישיונו, לא היה מקום ללכת בנתיב "סלחני" זה.

"שאלתי עצמי האם נקיטת הצעד החמור ביותר במדרג, מוציאה ההחלטה מגדרי מתחם הסבירות המנהלי. שוכנעתי, כי בנסיבות הספציפיות לא היה מנוס מכך", נכתב בפסק הדין, "המערער שלפניי איננו ווטרינר אשר לקה בחוסר ידע מספיק בפרקים כאלה ואחרים של התורה הוטרינרית... מדובר באדם אשר עסק שנים רבות וארוכות בפרקטיקה, כשפעם אחר פעם הוא לוקה במחדלים חמורים וקשים, מסבי נזק למטופליו האומללים שאינם מסוגלים להביע תרעומת וביקורת על אופי הטיפול והכשלים שבו".